קריאה בספר יהושע במציאות של ישראל הכובשת (א')

יהושע הוא כידוע עבד משה ויורש מנהיגותו. כדי לאשר את סמכותו, מופיע לפניו מלאך אלוהים, העומד לנגדו בדמות איש וחרבו שלופה בידו. לא סנה בוער באש ואינו אוכל, לא לוחות הברית, לא עשרת הדברות, אלא איש שנושא חרב שלופה ומכריז כי המקום קודש הוא. מצערת אותי המסקנה העולה מתיאור המלאך, לפיו שמעתה קדושה היא החרב ולהכות לפי חרב הוא מעשה קדוש. קשה לי לקבל שהמקום - ארץ ישראל - הוא מקום של אדמת קודש המצדיק מלחמת קודש, אם זה ג'יהאד, אם זה מסעי צלב ואם זה "בדם ואש", או "רק כך", או "להחרים את כל אשר בעיר" או "להרוג מעולל ועד יונק משור ועד שה, מחמור ועד גמל". קשה לי לקבל שהמקום - ארץ ישראל - "נציגי האלוהים עלי אדמות" מכל הדתות (!!!) מקדשים אותו במוות, שכליו הם החרב והאש. ובמציאות הקיימת שוכללו כלי ההשמדה הזורעים מוות. מפרק ו' בספר יהושע אנו עדים לביטויים "הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב","החרם תחרים", "להחרים את כל אשר בעיר" - יש כאן הוראה מבעיתה לשסף למוות, או פשוט לשחוט אדם. ההוראה בכיבוש יריחו: "מאיש ועד אישה, מנער ועד זקן, ועד שור ועד חמור, כולם לפי חרב", פירושו להרוג בדקירה, בשחיטה ובעריפה, לא רק את הלוחמים, אלא גם את האוכלוסיה האזרחית, כולל זקנים נשים וטף, אחד אחד. הצו הוא מפורש שלא יישאר חי אחד מכל בעלי חזקת היורשים ושלא יישאר סימן לקיומם. תישאר הארץ נקייה ויהיה הטיהור שלם. קרוב לוודאי שהדברים המסופרים בספר יהושע הם נכונים היסטורית. אני ירא מספר שמפנים בקרב בני דורי איך כובשים ארץ. איך תופסים ארץ מובטחת. מציג מופת לדורות מה מותר לעשות לשם כיבוש הארץ. קשה לי עם מלים בשפה העברית המעודדות את הקורא ב"חזק ואמץ" וב"אל תחת" כדברי עידוד של האל והמרצתו להתנחל רק כדי למחות ישובים קודמים, למחוק עד היסוד, עד אין שריד, חוץ מכמה יוצאים מהכלל שהערימו ונענשו להיות שואבי מים וחוטבי עצים. אני נבעת מהעובדה שאותיות עבריות בספר יהושע חברו למלים, המלים חברו למשפטים והמשפטים מאשרים את הזכות להשמיד גם את נפש האדם האחר נוסף על השמדת גופו, להשאיר אדמה חרוכה כדי שתהיה לנו ירושה נקייה ללא עוררין. והמלים מהספר הזה עשו דרכן לשירה העברית המגיסת אותנו לעלות בהר וכל מה שנראה נירש (שאול טשרנחובסקי). קשה לי עם התיאור של לכידת מקדה, שגם אותה מחסלים לפי חרב, מחרימים את כל הנפש, בלי להשאיר שריד ואחר כך בליבנה לפי חרב הורגים וממשיכים בלכיש, בגזר, בעגלון, כולם לפי חרב, "וכל הנשמה החרים ויכה יהושע את כל הארץ כאשר ציווה אדוני אלוהי צבאות". קשה לי עם מצווה שהאל תובע ממני לסתום את הלב האנושי להשמיד השמדה מוחלטת עַם אחר. ואם ליבו האנושי הרך של האדם אינו מעז לבצע את המעשה, בא אלוהים ומקשיח את לבו. אני פוחד מהקשחת הלב במצוות האל במלחמת כיבוש עד חורמה.