רחוב קדם ביפו, המשופע במסעדות ערביות, משמש זה מכבר מוקד-משיכה לאכלנים חסכנים המשוגעים לדגת הים. אחת מהן היא "אפלוקה" הוותיקה (רחוב קדם 69), ששמה יצא לפניה כמסעדת הדגים המובילה ביפו.
היא שוקקת-חיים בכל ימות השבוע בשל המנות העסקיות הזולות שלה. הגענו אליה בהמלצת ידידים ועוד בטרם נפנינו להציץ בתפריט, עט אל שולחננו מלצר תורן, עם קעריות של סלטים, כיד המלך, של מג'דרה, חומוס, טחינה, פלאפל, סלק, כרוב, גזר, חצילים, עגבניות, טאבולה, מלפפונים חמוצים וזיתים – כולם על-חשבון הבית, כשאליהם התלוו פיתות דקיקות. הסלטים היו טריים ועסיסיים, אבל הפיתות לא היו פריכות די צורכן ומן הסתם ראו ימים טובים יותר. קנקן גדול של לימונדה טרייה היה, לעומת זאת, בדיוק במקום ביום של קיץ לוהט כל-כך.
שרימפס טעימים
מן המנות העיקריות בחרנו בשני שיפודי-קבב, שאליהם התלוותה, ללא בחירה, מנה נכבדה של צ'יפס. הקבב היה יבש מדי והתפורר מרגע שקילפנו אותו מן השיפוד. ניכר עליו שלא היה טרי ורק חומם יתר על המידה. את הצ'יפס, שנאנסנו לקחת, הותרנו אחר אי-כבוד בצלחת.
מנתה של בת הזוג הייתה מוצלחת יותר: שרימפס טריים ופריכים, עם תפוחי-אדמה וירקות, שלפי עדותה היו עשויים בטוב-טעם.
הקינוח, על-חשבון הבית, לא היה מרנין במיוחד: אטייף, שהוא חביתיה מטוגנת מתוקה. גם ה"במקום" שלקחנו לא השביע את רצוננו: בוואריה, תוצרת-בית, שהייתה עיסה דביקה ונוזלית מדי וטבלה בסירופ-שוקולד. ספלי הקפה הערבי והדומיננטי, שהוגשו בצד ה"מתוקים", גם הם על-חשבון "אפלוקה", חיפו על אכזבת הקינוחים.
החשבון שהוגש לשנינו הסתכם ב-150 שקל: לא יקר מבחינת הכמות, אבל זול מדי מבחינת האיכות. את "אפלוקה" זיכינו ב-7 נקודות מתוך 10, רק בשל מנת פירות הים הטעימה.