איזו מדינה

מה קרה למורשת רבין? לאחרונה פורסם כי מארגני העצרת הממלכתית לזכרו בכיכר רבין בתל אביב החליטו על הפסקת קיום העצרת בשנים הבאות בשל מיעוט מבקרים. בתגובה מיהרו גורמים בשמאל הישראלי להכריז כי ייקחו את העצרת תחת חסותם, כדי להקים לתחייה את התנועה. השאלה היא, האם אין העובדה שהשמאל מְנַכֵס את האיש לרשותו, מגמדת את דמותו של רבין כמנהיג לאומי בעל ערכים, וכמודל להנצחה לדורות הבאים, והופכת אותו לדמות פוליטית מובהקת צרת אופקים? האם אין בכך משום בגידה במורשתו העֶרכית והציונית (ולא, אין הכוונה להסכם אוסלו השנוי במחלוקת), ובכך השמאל באורח פרדוכסלי משַחק לידיו של הימין הקיצוני בכלל - ושל הרוצח יגאל עמיר בפרט? מיעוט המבקרים בכיכר בשנים האחרונות אף הוא מוכיח זאת.

בעוד מפלגתו של ברק מנופפת בדגל "שתי מדינות לשני עמים" כדאי להזכיר כי ברל כצנלסון, מאבותיה הרעיוניים של תנועת העבודה, היה איש לאומי מובהק שדבק בעמו ובמולדתו היהודית. אולם ראוי לציין פן אחר, בלתי מוכר, בלאומיותו של האיש, שיצא נגד תופעת החזיר. בהתבססו על ההיסטוריה היהודית המרה, ועל העובדה שהחזיר הפך לסמל אנטי – לאומי כותב ברל: "אני מודה: שונא אני חזירים, ויותר משאני שונא חזירים, שונא אני מגדלי חזירים. מפחד אני מפני חזירים , ויותר משאני מפחד מפני חזירים, מפחד אני מפני מגדלי חזירים. בטוח אני בהללו שאין לך חזירות בעולם שאינם מוכנים ומזומנים לגדל אצלנו, בשביל המטרה הקדושה , שלמענה הם מגדלים את החזירים עצמם. המפניי כאלה לא אפחד? (מתוך כתביו, כרך 12, עמ' 55-58). אז מה קרה לתנועת העבודה ההיסטורית?

דומה שהנח"ל החרדי כבר התנחל בתודעה הציבורית כיחידה שנחלה הצלחה רבה. אולם כדאי שתשכחו מזה, משום שעל-פי נתוני אגף משאבי אנוש בצה"ל יותר ויותר חרדים מתגייסים מדי שנה לכל יחידות הצבא בתפקידים מובחרים. על פרויקט שח"ר שמעתם? לא, אין מדובר חלילה בשחר אדום, אלא בשירות חרדים במסגרת חיל האוויר. ועל 'בינה בירוק' שמעתם? לא, אין מדובר בארגון אקולוגי אלא בתוכנית לשילוב חרדים באגף המודיעין. החרדים, המשרתים בהצטיינות בעיקר במערך הטכני, משתלבים גם באגף הלוגיסטיקה, כשהשירות בצה"ל מכשיר אותם לקראת השתלבותם העתידה בשוק העבודה. המהפך החרדי השקט המתרחש בצבא, כמו גם הצטיינות החרדים בתחום ההייטק, די בהם כדי להפריך את הסטיגמה על החרדים הטפילים והחשוכים. הם מצביעים על הפוטנציאל הגבוה הטמון במגזר יצרני זה, וכי אין צורך בשימוש בדרכי כפייה לשם גיוסו או שילובו במשק. מבחן התוצאה גם מלמד שהחרדים מגיעים להישגים גבוהים במסלול מקוצר (הרבה הודות ללימודי הגמרא האנליטיים), גם בלי לימודי הליבה הפורמלים. אז לשם מה ליצור מתחים מיותרים בין חילונים לחרדים?

היוזמה לגיוס דתיים מקרב המתנחלים למשטרה היא יוזמה מבורכת. ידועה האמרה האנגלית: “ אם אינך יכול ללחום ב"אויב", הצטרף אליו”. אין ספק שהחיבור בין הכיפות הסרוגות למשטרה חשוב לא רק למניעת עימותים בינה למתנחלים, אלא יתרום גם לכוח אדם איכותי למשטרה, בדומה לצבא, ולשיפור תדמיתה. הוא יאפשר גם שיטור קהילתי בהתנחלויות של תושבי המקום, המכירים את המנטאליות המגזרית, דבר שיהדק את שיתוף הפעולה בין התושבים לשוטרים, כפי שקרה במגזר החרדי. דומני כי הרעיון לשיתוף פעולה מגזרי עם המשטרה אינו חדש. החלוץ בתחום הוא, איך לא, קמב"ץ העדה החרדית לשעבר וראש זק"א – יהודה משי זהב, שהפך אף הוא מאויב המשטרה הציונית למשת"פה המובהק, מודל שהוכיח את עצמו לטובת המשטרה והקהילה החרדית כאחת. ועכשיו מינוי מפכ"ל דתי למשטרה הוא כבר לא אוטופיה. בדומה לאלופים דתיים בצבא זו רק שאלה של זמן. ובא לציון גואל. חידה: מה היא הגרסה הנכונה? למי הפתרונים? - לביבי כמובן. גרסה ראשונה:

על-פי סקר שפורסם לאחרונה בנושא העדתיות, בעריכת ד"ר מינה צמח, מתברר כי הפערים העדתיים בין האשכנזים למזרחיים צומצמו מאוד מאז קום המדינה. התשובה 'לא משנה', בסוגיית ההעדפה העדתית במקום העבודה, המגורים ובבחירת בני זוג בנישואים – מככבת ומובילה בשיעורה הגבוה על פני התומכים בבחירה עדתית. זאת בהשוואה לסקר אחר שפורסם לפני כשנה, ולפיו הישראלים לא רוצים עובדים מזרחיים במקום עבודתם. גם בתחום ההשתלבות החברתית ואיוש עמדות מפתח במגזר הציבורי נראה כי הפערים בין אשכנזים לספרדים הצטמצמו בהרבה, ונעים בסביבות העשרה אחוזים בלבד לטובת האשכנזים. עם זאת, אין ספק שהזהות והמורשת הספרדית מפותחת יותר מאשר זו האשכנזית, דבר שבא לידי ביטוי בסקר, בהעדפת הספרדיים על-ידי המסורתיים כמו גם העדפת נישואים עם בני עדתם יותר מאשר אצל האשכנזים. לעומת זאת, נראה כי דווקא הדור המזרחי הצעיר נושא עיניו אל התרבות המערבית, אולי כאנטיתזה לאנאלפביתיות של רבים מדור ההורים. אז מי אמר שישראל היא גזענית?

לא צריך להיות מדינאי מדופלם כדי להבין כי ההצעה האמריקנית לדחות את ההקפאה בחודשיים היא מילה מכובסת להמשך מדיניות ההקפאה, שסופה מי ישורנה. חבל שראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא היה חכם, אשר כידוע לא נכנס למקום שהפיקח (לא) יודע איך לצאת ממנו, ולא התנגד להקפאה מראש. לא סוד הוא, כפי שהניסיון העגום מוכיח, כי כשמושיטים לפלשתינים אצבע – הם רוצים את כל היד. אם בממשלות הקודמות נשאו ונתנו הפלשתינים עם ישראל על תהליך השלום - במקביל להמשך תנופת הבנייה בהתנחלויות – הרי משהסכים נתניהו להקפאה, הוא נכנס למלכודת מדינית, כשגרם להכללת ההקפאה ברף הדרישות הבסיסיות של אבו מאזן לקיום המשא-ומתן וכנקודת פתיחה לשיחות השלום. על נתניהו להתנגד בתוקף להמשך הקפאת הבנייה בשטחים כתנאי למשא-ומתן לשלום – אומנם מאוחר מדי, אך כדברי האימרה המפורסמת מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

סקר שנערך לאחרונה מצביע על שליש מהחרדים בישראל, ו-16% מהדתיים, שהם בעלי תשובה. דומני כי בנושא זה ראוי להפריך שני מיתוסים. המיתוס הראשון הוא שהדתיים הם מיסיונרים. ולא היא. מיסיונר הוא אדם המשדל להמרת דת, ואילו בהחזרה בתשובה מדובר בשיבה אל המקורות היהודיים שלנו. המיתוס השני הוא הפחד מפני התחרדות הסביבה (דוספוביה) כגורמת לחזרה בתשובה, בעוד שהאמת היא שאיש אינו חוזר בתשובה אלא אם כן הוא רוצה בכך. לא חב"ד ולא ברסלב מחזירים בתשובה. הם רק עוזרים לממש את השאיפה לחזרה בתשובה אצל מי שנוטים לכך. לכן הדיבורים על כפייה או אִיום מפני חזרה בתשובה הם חסרי כל שחר. אין ספק שאנו עדים בתקופתנו להתגשמות דברי הנבואה "הנה ימים באים ושילחתי רעָב בארץ - לא רעָב ללחם ולא צמָא למים, כי אם לשמוע את דבר ה' “, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בכל תחומי החיים, ובמיוחד בשיבה לארון הספרים היהודי, במוזיקה ובאמנות יהודית. החזרה בתשובה היא חלק בלתי נפרד מתהליך זה.

חמישה שקלים? ועוד איפה, בשוק מחנה יהודה? אם תרצו או לא, אין זו אגדה. אכן, לרגע תהיתי אם טעיתי בכתובת, ואולי אני נמצאת בהיכל האקדמיה ללשון העברית. אבל לא, היה זה בצומת העצבים הסואן של השוק, כשההכרזה על המחיר בעברית נכונה (במקום 'חמש שקל' המיתולוגי) מהדהדת ברמה מאחת הבאסטות המרכזיות. ואם תהיתם מה מחיר העגבנייה ה"היסטורית", התשובה באה מבאסטה אחרת, כשהלשון התקנית מפתיעה הפעם לא פחות מן המחיר הנמוך: ארבעה שקלים בלבד (במקום 'ארבע שקל' - הסמל המסחרי של השוק). אז אחרי שכבר התרגלנו למופעי תרבות ואמנות בשוק, נראה שנוכל ללמוד שיעור בדקדוק העברי לא, לא טעיתם, מן ה...באסטה. לא פחות ולא יותר. כל הכבוד! המשיח כבר בדרך?

יש אומרים שראש הממשלה, ביבי נתניהו, אינו ראוי לשבח על שעמד בהבטחתו להפשיר את ההקפאה, משום שמילוי הבטחות צריך להיות נורמה מקובלת. אולם עובדה היא שהמציאות רחוקה מנורמה זו. נהפוך הוא, כל כך התרגלנו שהפוליטיקאים מפירים הבטחות, עד כי האימרה של אחד מהמדינאים "לא הבטחתי לקיים" הפכה כבר לחלק מהז'רגון הפוליטי. אכן, הגיעה השעה לחדול מהטוטו הנצחי "יקיים או לא" לגבי הבטחות מנהיגים והתחייבויותיהם, ושנתניהו הפעם ישמש מודל חיובי לא רק למנהיגים אחרים, אלא לא פחות לעצמו. זוכרים את "ריד מַי לִיפְּס" (קיראו את שפתיי) המיתולוגי? גירסה שנייה:

רק סמלי הדבר שהתיקון לחוק הנאמנות לישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, חל בסמוך לפיטוריו של ד"ר גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך, על-רקע התנגדותו לתיאוריית האבולוציה. יש לזכור כי פיטוריו של עובד בכיר בגלל השקפת עולמו, ולא משיקולים מקצועיים, מאפיינים משטרים טוטליטריים, ולא מדינה דמוקרטית כישראל הדוגלת בחופש המחשבה והביטוי. ד"ר אביטל פוטר במדינת היהודים משום שהביע בפומבי בראיונות עיתונאיים את אמונתו היהודית בבורא העולם, העומדת בניגוד לתיאוריית הקופים של דרווין, וזוהי סתימת פיות מובהקת. שר החינוך, גדעון סער, הידוע כאיש רודף כותרות, אשר רוקד לפי חליל התקשורת, נכנע בפיטוריו של ד"ר אביטל לרעש התקשורתי שעוררו דברי המדען. זאת במקום לראות בדבריו הזדמנות פז ואתגר חינוכי לעורר דיונים לימודיים בבתי הספר בסוגיות היחס בין אמונה ומדע, תיאוריית הבריאה מול התיאוריה האבולוציונית ועוד. ועל כך נֶאמר: לא צודק ולא חכם.

אין זה סוד כי לא כל הבטחותיו של ניר ברקת ערב הבחירות התממשו בקדנציה שלו כראש עיריית ירושלים. תחום הניקיון, למשל, ששימש נושא הדגל לניגוח קודמו בתפקיד, אורי לופוליאנסקי, ואף כזכוּר ברקת הקים כאקט מחאה את סיירת הניקיון 'משמר הבירה'. אך מתברר כי דברים שברקת ראה משם, מספסלי האופוזיציה, הוא לא רואה מכאן כראש עיר, ומצב הניקיון לא השתפר באופן ניכר. עם זאת, אין ספק כי ברקת הוכיח במידה רבה יכולת ניהול פרקטית בהאצת עבודות הרכבת הקלה בבירה. בתוך שנה הוסרו ביצורי הבטון הרבים שהקיפו את העיר, והונחו מסילות הברזל לאורכה, והרכבת כבר בתקופת הרצה, בתקווה להפעלתה הקרובה בשנה הבאה. על כך ראוי הראש לציון לשבח. כל הכבוד!