מסעדות, מטבע הדברים, הן למודות תהפוכות: פעם הן למטה ופעם למעלה. או ששיני הזמן מכרסמות בהן, או שהמזל הרע הוא זה שבעוכריהן. ויש, כמובן, גם כאלה שבמרוצת הזמן משתדרגות, בעוד אחרות יורדות ברמתן.
מסעדת "דרבי בר", שבקניון המרינה בהרצליה, היא מן הסתם דוגמה מובהקת לתהפוכות שכאלה. בפעם האחרונה שביקרנו בה הייתה המסעדה המונוטונית, שבקושי שינתה תפריט, על עברי פי פחת: אוכל שכבר יצא מן האף ושירות צולע. אלא שכדרכנו בקודש, אנחנו נערכים תמיד להזדמנות שנייה, וכך נהגנו גם הפעם.
פוטנציאל משגע
ביסודו של דבר יש ל"דרבי בר" פוטנציאל משגע: היא ממוקמת בליבה הסואן של ה"ארנה" ונשקפת אל מול נופו המרהיב של מעגן היאכטות במרינה. בשל נתונים אלה היא שוקקת-חיים בכל ימות השבוע והיושבים בה נוהרים אליה, מעל לכל, כדי לשטוף-עיניים מן המראה שנשקף לנגד עיניהם.
ולא שכחנו, כמובן, את הקולינריה עצמה. מאז שהוחלף השף של "דרבי בר", היא קיבלה בעיטה למעלה ומצליחה בהחלט להוכיח את עצמה כמסעדת-דגים ופירות-ים מעולה.
חגיגה ימית
היינו ארבעה, ומלבד כותב שורות אלה, שמעולם לא נודע כחובב דגה, חגגו יתר השלושה בתבשילי פירות הים על הגריל. אלא שבטרם נקדים את העגלה לסוס, הוגש לשולחננו מבחר של סלטים טריים וטעימים על-חשבון הבית: מלפפונים ועגבניות, קצוצים עד דק; כרוב, כרובית, סלק, בטטות, איקרה, דג מלוח, טחינה וחצילים מטוגנים. קנקן גדול של סודה, למי שמבקש כמונו, מקבל גם אותו על-חשבון הבית.
פטוצ'יני פירות הים, השרימפס והסרטנים, זכו לתשואות-חן מצד השלושה שבחבורה, בעוד שעבדכם הנאמן התענג על רביולי גבינת-צאן. שתי כוסות של יין-שרדונה-גמלא סייעו לזוג התיירים שבינינו לשטוף את היצורים הימיים שבאו אל קירבם.
מלאים עד כלות ויתרנו הפעם על קינוחים והסתפקנו בשני ספלי קפה שחור, שהיה עשוי כהלכה. החשבון לארבעה הסתכם ב-400 שקל, כולל תשר של 15 אחוז לשירות שבהחלט הניח את הדעת.