בימים האחרונים נראה שהולך ומחריף יותר ויותר השסע הדתי במדינת ישראל. בעקבות הצעת החוק החדשה שהעלה ח"כ
משה גפני (יהדות התורה), המתייחסת לתשלום מלגות קיום ל-12 אלף אברכים הלומדים בכוללים יותר מ-11 שעות ביממה. הצעה זו התפרשה בעיני הציבור החילוני במדינה כבאה לטובתו של מגזר מסוים באוכלוסיה, ובעיקר על-חשבונם של הסטודנטים, אשר לפי ההצעה יוכלו גם ליהנות מפירותיה, בהנחה שהם עומדים בקריטריונים: עליהם להיות נשואים, בעלי שלושה ילדים לפחות, בעלי בן/בת-זוג שאינם עובדים, אין להם רכוש ובתוך כך גם רכב פרטי ושלא היו בחו"ל. לא צריך להיות בעל תואר בסטטיסטיקה כדי להסיק את העובדה שמדובר במס שפתיים בלבד, שכן כמעט שאין בנמצא לומדים הפוקדים את מוסדות ההשכלה הגבוהה, אשר אינם עומדים בתנאים הנ"ל.
הגדיל לעשות ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, בטענתו כי אינו מבין על מה המהומה, שכן מאחורי הצעת החוק הנוכחית ישנו ותק של כמה שנים טובות. ואכן, דפדוף בספרי ההיסטוריה אחורה יגלה כי קברניטי המדינה הציונית בראשית דרכה, כשעיקר הדגש מושם בדרך-כלל על
דוד בן-גוריון, פטרו בזמנו 400 תלמידי ישיבה מלעבוד כשם שקיבלו פטור מגיוס לצה"ל, על-מנת שיוכלו להמשיך ולקיים את המורשת בת ה-3,000 שנה של העם היהודי. אינני מתכוון להיכנס כאן לוויכוח ההיסטורי האם היה הדבר מוצדק או לא, והאם הדבר נבע משיקוליו הפרגמאטיים של ראש הממשלה הראשון או מלחצם כבר אז של החרדים לקבל את דרישותיהם, אלא שכדברי השר לענייני מיעוטים, הח"כ
אבישי ברוורמן, "ההסדר הלך וטפח עד שהגיע לממדים שהחברה אינה יכולה לשאת עוד". אך העובדה שבמרוצת השנים אף אחד לא עשה דבר נגד זה, ובכך נתן את ידו להסדר להגיע לידי כך, כמו במקרה של השירות האלטרנטיבי עליו עמדתי ב
מאמרי הקודם, אינה אומרת שהמצב צריך להימשך כך.
אין מקום להשוואה בין סטודנטים לתלמידי ישיבה. כותב שורות אלו הוא סטודנט לתואר שני, אשר כחבריו לספסל הלימודים נדרש לשלם שכר לימוד גבוה ולעבוד בעבודת דחק על-מנת לשלם את השכר דירה, הנסיעות בתחבורה ציבורית או את מחיר הדלק ההולך ועולה עבור אלו שמעדיפים לנסוע במכוניתם הפרטית. בין לבין נאלץ ציבור זה לתת מעצמו שירות מילואים לטובת המדינה, לשלם מיסים, ורובם אינם נהנים מהמלגות השונות בעלות התנאים המחמירים ברובן, בשעה שבני גילם, תלמידי הישיבות, מקבלים סיוע מהמדינה ונתמכים על-ידי קרנות שונות של חרדים עשירים מארצות הפזורה, בעיקר ארה"ב. בהקשר זה, מעניין לבחון שהסדר מסוג זה קיים קרוב לוודאי רק בישראל, שכן הציבור החרדי במדינות אחרות נאלץ לעבוד לפרנסתו. קשה לי לדמיין את היהודים נושאי השטריימל והקפוטה ברחבי העולם מקבלים סיוע כספי מן הפרלמנטים שלהם. אז מדוע אלו מסוגלים לעבוד ולשלב את "תורתם-אומנותם" יחד עם עבודה ותרומה לקהילה, ואלו שבישראל לא? הרי אלו ואלו מתפללים לבורא עולם ומקיימים את מצוותיו, או שמא יש פה משהו נסתר מעיניי כאחד מאותם "מסיתים ומדיחים בהתלהמות חסרת רסן נגד קבוצת עילית הנושאת את הלפיד", כדבריו של סגן שר האוצר יצחק כהן (שס)?
אך לא רק הח"כים החרדים יצאו להגנת ציבור בוחרים, אלא גם התקשורת החרדית יצאה במתקפה חסרת תקדים כנגד התקשורת החילונית, שהתגייסה לטענתם של אלו לסיכול החוק, מתוך שנאת חרדים. "חלחלה, זו התחושה שעולה הבוקר מקריאת העיתונים החילוניים נוכח המתקפה המשולבת שלהם נגד החרדים", נכתב באתר 'כיכר השבת'. גם באתר המתחרה 'בחדרי חרדים', כפי שמציין כתב 'ישראל היום' יהודה שלזינגר, לא חסכו בביטויים. "אם תפתחו את העיתונים החילוניים, אל תיבהלו. לא, לא קרה פיגוע, גם לא רצח מזעזע. צבעי האדום והשחור, השמורים לאירועים טרגיים במיוחד, נשלפו, כמו גם מאמרי שטנה האנטישמיים, כדי להלום בציבור החרדי ובאברכים לקראת דיון על החוק הצפוי". מכאן, שגם התקשורת החרדית אינה מציירת את העומד מולה כמסוכן ומרושע לא פחות מהתקשורת החילונית, אלא שלא לשם עניין הדימויים התדמיתיים התכנסנו כאן היום.
הייתי יכול לנצל את הבמה שניתנה לרשותי כדי לענות באותו מטבע לציבור החרדי, כפי שעשו זאת כמה מעמיתיי מעל גבי הרשת ומעבר לה, אלא שבניגוד לכל אלו שהוזכרו לעיל, אני מעדיף להבהיר (ולהזהיר) לו, ולאותם בודדים מהחברה החרדית, שאולי תזדמן דרכם לאתר זה, כי מי שייפגע בעיקר מהצעת חוק זו ודומות לה בעתיד - כפי שזו הנוכחית משמשת המשך להצעה הקודמת בדבר 'מלגות המחיה' לאברכים שנפסלה על-ידי בית המשפט בטענה שאינה שוויונית - הם החרדים עצמם. הצעות החוק של נבחריהם מגבירות את הסלידה שחש כלפיהם הציבור החילוני. מבחינתו של זה האחרון, זוהי עוד הוכחה כי המדינה מנוכרת כלפיהם. ההשלכות של כך הן לא רק זליגת המוחות לחו"ל אשר רק תלך ותגבר במקרה הטוב, אלא התגברות אדישותם של אלו כלפי הממסד במקרה הרע. לא פעם הואשמו הסטודנטים בישראל באדישות אל מול עמיתיהם בעולם, וכי מה יש להם לצאת להפגנות אם המדינה שבמוסדותיה הם לומדים, אינה מתייחסת אליהם כאל שווים ומתעלמת מקיומם כציבור יצרני בעתיד.
נכון שהפעם הסטודנטים בחרו שלא להגיב בשתיקה ומתכננים לערוך צעדת מחאה בבני ברק, במידה שיקבלו את אישורה של המשטרה, אלא שהפגנה זו דווקא תצייר באור רע ומכוער את הסטודנטים עצמם. הדבר יוכיח כי כמו במקרה של היציאה לשביתה לפני כשנתיים בגין הצעת שוחט להעלאת שכר הלימוד, כי הסטודנטים בישראל מוכנים למחות על הפגיעה בזכויות, רק כאשר זכויותיהם עצמם נפגעות. מדובר כאן, אפוא, במעגל קסם שהדרך היחידה לשנותו היא להפוך את החוק במדינת ישראל לשוויוני. נכון שלכאורה הדבר יכול להיראות לבני הציבור החרדי כקטנוני, שכן לטענתם מדובר בתוספת זעומה של בערך 1,000 שקל למשכורת, אך בל נשכח כמה דברים יכולה לכסות תוספת זו. לצורך העניין, מצא כותב מאמר זה כי זהו הסכום שמבדיל בין אוטו ממודל 1995 לבין זה ממודל 1997, מה שמשתנה בין שכר דירה בחלקה הדרומי יותר של תל אביב, מאשר קצת יותר לכיוון המרכז של המטרופולין, מה שמפריד בין עבודה במשרה מלאה לבין שלושת-רבעי משרה, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
אם באמת ברצונה של הוועדה שמינה ראש הממשלה להיזכר בדפי ההיסטוריה כבעלת שיניים, ככזו שעשתה דבר מהותי ולא הייתה סתם אפיזודה חולפת שנועדה להסיח את תשומת הלב ולמנוע סערה ציבורית - עליה להמליץ כי כל אלו המבקשים לקבל סיוע מהמדינה, הרי שעליהם גם לעבוד בו זמנית. לא פעם הציע משרד התמ"ת הכשרות מקצועיות לחברי קהילה זו אך אלו דחו אותן, כיוון שלשם מה עליהם לעבוד אם יקבלו בלאו הכי את הקצבאות מהמדינה. כשם שהחליט בשעתו ראש הממשלה לגבי הפלשתינים, כך ראוי שיכריע גם לגבי החרדים ושאר חלקי החברה: "יתנו - יקבלו! לא יתנו - לא יקבלו!". אך אין זה אפשרי להמשיך לאכול את העוגה ולהותיר אותה שלמה, כפי שמציעות הסיעות החרדיות, שלדידן אברכים שאינם מתכוונים להשתלב בשוק העבודה יוכלו להמשיך לקבל את הקצבה, למרות החלטת בג"צ להפסיקה.
אדגיש ואומר, אני אכן מאמין שחשוב לשמור על אופייה היהודי של המדינה, לבל תיטמע זו רחמנא לצלן בים של העמים הנוכרים סביב לה, אך איני מסכים עם קביעתו של רבי סעדיה גאון, המצוטטת תכופות בפי ציבור חובשי הכיפות השחורות, כי "אומתנו אינה אומה אלא בתורתה". ישנן דרכים אחרות בהן מדינה זו יכולה לשמור על אופייה היהודי ולא חסר חוקים אשר מקדשים את הפן הזה בה על-חשבון היותה דמוקרטית. מכאן, שאין שום הצדקה כי אותם בני ישיבות לא יתרמו את חלקם לתועלתה של החברה, כשם שאנחנו דורשים זאת מבני המיעוטים האחרים. נכון שההסדר הזה נהוג כבר עשרות שנים באישורן של כל הממשלות, גם מהשמאל וגם מהימין, אך הגיע הזמן לומר די.
די לסחטנות החרדית את הקואליציות השונות כי אם לא יקבלו את מבוקשן יפרשו מהממשלה. די להבערת הצמיגים, שריפת פחי האשפה, סגירת הרחובות וזריקת חיתולים עם צואה על שוטרים. די להוצאת מיליונים על אותו חלק בחברה שאינו עומד בצפירה ומצפצף על חוקיה של המדינה לא פחות מאותם חוגים קנאים מוסלמים שמפניהם מבקשת המדינה לשמר את הרוב היהודי. אם ברצונה של החברה בישראל לעגן את זכותה לדמוקרטיה, עליה להבטיח כי עיקרון השוויון בפני החוק יהיה לא רק ערך פורמאלי, כי אם מעשי או בשפתם של החרדים - "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ".