"מבצע
עופרת יצוקה הינו שוביניזם וסקסיזם טהור המדבר על פלישה, כיבוש וחדירה. מהלך שכל כולו שוביניזם וסקסיזם טהור, עשוי מסיסמאות על פלישה, כיבוש, חדירה והתעלמות מרצון של הציבור במדינה".
"כלי זין נועדו לכבוש, להכניע, להמית את כל מה שסומן כמטרה".
"בישראל קיימת לאומיות יהודית מאוחדת, לבנה, גברית, לוחמת, מצייתת ומסוכנת".
"ישראל מגדירה את עצמה על-פי כיבושה את האחר מדי יום ושעה".
"ממשלת נתניהו עלולה להרים עוד יותר את כלי הזין שלה ולהחמיר את הכיבוש".
"למעלה מ-2,600 פלשתינים נרצחו על-ידי ישראל ברצועת עזה לבדה בארבע שנות המצור האחרונות, בהתקפות מהאוויר, מהים ומהיבשה. בשבוע שעבר ראינו שידו הארוכה של הצבא הישראלי נשלחת גם לעבר ספינות אזרחיות של מדינות זרות, הנושאות סיוע
הומניטרי לרצועה ושטות במים הבינלאומיים, וגם שם לא מהססים חיילים ישראלים לירות באזרחים למוות".
פרופ' אורן יפתחאל ולצידו אייל ויצמן, חבר הנהלה בכיר ב
ארגון בצלם, חתמו על עצומה שכותרתה "קריאה מבפנים", החתומה על-ידי אזרחים ישראלים:
"כאילו שאין די בכיבוש, בדיכוי הברוטלי של העם הפלשתיני, הבנייה של ההתנחלויות והמצור על עזה - עתה מגיעות
ההפצצות של האוכלוסיה האזרחית: גברים, נשים, אנשים וילדים. מאות הרוגים, מאות פצועים, בתי חולים מלאים עד אפס מקום ומחסן התרופות הראשי של עזה הופצץ. האוניה '
כבוד' של התנועה 'שחררו את עזה' אשר הביאה ציוד חירום רפואי ומספר רופאים הותקפה אף היא. ישראל חזרה לבצע בגלוי
פשעי מלחמה, החמורים יותר ממה שראינו זה זמן רב.
"התקשורת הישראלית אינה חושפת לצופיה את הזוועות והקולות של הביקורת החריפה נגד פשעים אלה. הסיפור המובא הינו אחיד. הישראלים המתנגדים למדיניות זו מוקעים כבוגדים. דעת הקהל, כולל השמאל הישראלי, תומכת במדיניות הישראלית ללא כל ביקורת וללא הסתייגות.
"המדיניות הפושעת וההרסנית של ישראל לא תחדל ללא התערבות מאסיבית של הקהילה הבינלאומית. ואולם, פרט לגינוי רשמי, רפה ומועט, הקהילה הבינלאומית היססה מלהתערב. ארה"ב תומכת בגלוי באלימות הישראלית, ואירופה, למרות שהשמיעה גינוי כלשהו, אינה מעוניינת ברצינות לסגת מה'מתנה' שהיא העניקה לישראל בשדרוג היחסים בינה לבין האיחוד האירופי.
"בעבר העולם ידע להילחם במדיניות פושעת. החרם על דרום אפריקה היה אפקטיבי, ואולם בישראל מטפלים בכפפות של משי, יחסי המסחר פורחים, שיתוף הפעולה האקדמי והתרבותי ממשיך ומתחזק עם תמיכה דיפלומטית.
"הגיבוי הבינלאומי בישראל חייב להיפסק. זו הדרך היחידה לשים קץ לאלימות הישראלית שאינה יודעת שובעה.
"אנו קוראים לעולם לעצור את מעשי אלימות של ישראל ולא לאפשר את המשכו של הכיבוש הברוטלי. אנו קוראים לעולם לגנות ולא להיות שותף לפשעים של ישראל.
"לאור הנאמר לעיל, אנו קוראים לעולם ליישם את הקריאה שהשמיעו ארגוני זכויות אדם פלשתינים אשר קראו:
"על מועצת הביטחון של האו"ם להכריז על ישיבת חירום ולאמץ צעדים קונקרטיים, כולל הטלת סנקציות, על-מנת להבטיח את מילוי ההתחייבויות של ישראל בהתאם לחוק ההומניטרי הבינלאומי.
"לצדדים החתומים על אמנות ז'נבה למלא אחר התחייבותם בהתאם לסעיף 1 על-מנת להבטיח שסעיפי אמנות ז'נבה יכובדו, לנקוט צעדים הולמים כדי לאלץ את ישראל למלא אחר התחייבויותיה על-פי החוק ההומניטרי הבינלאומי, ובפרט להציב במלוא חשיבותה את ההתחשבות וההגנה על אזרחים מפני ההשפעות של מעשי האיבה.
"על הצדדים החתומים למלא את חובתם המשפטית בהתאם לסעיף 146 של אמנת ז'נבה הרביעית על-מנת להעמיד לדין את אלה האחראים להפרות החמורות של האמנה.
"על המוסדות האיחוד האירופי והמדינות החברות בו, לעשות שימוש אפקטיבי בקווים המנחים של האיחוד האירופי לקדם ציות לחוק ההומניטרי הבינלאומי כולל אימוץ של צעדים וסנקציות מיידיות ומגבילות וכן הפסקת שדרוג הדיאלוג עם ישראל".
"אם נצליח להתבונן על האירועים האלימים מעבר להרס הנורא, ענני האבק, הגופות, כתמי הדם וזעקות הילדים, נוכל להבין את המלחמה הזאת כהמשך המעשה הטריטוריאלי הישראלי, שאימץ מטרה עיקשת ואכזרית - השתקת הזמן הפלשתיני, כלומר מחיקת ההיסטוריה המלאה של
הארץ הזאת. השתקת ההיסטוריה, מיותר לציין, היא גם מחיקת המקום הפלשתיני, ואיתו הזכויות הפוליטיות המלאות, אלה הקיימות בזכות, ולא כחסד ישראלי.
"עזה הפכה לגטו פלשתיני גדול". "החמאס סירב לאשליית 'שתי מדינות לשני עמים', שהפכה בעצמה למנטרה ריקה מתוכן, המאפשרת את המשכו האינסופי של הכיבוש הקולוניאלי. ירי הטילים מהרצועה על אזרחים ישראלים ראוי לכל גינוי כפעולת טרור נגד יהודים וכמעשה הפוגע קשות בעם הפלשתיני. אך מעבר לכך יש להבינו גם כניסיון להזכיר לעולם, לישראל, אך גם להנהגה הפלשתינית, ששאלת הפליטים חיה ובועטת".
"...כאשר תנאי הכליאה הופכים בלתי נסבלים, פורץ לרוב מרד המדוכא באכזריות, בדרך כלל תוך ענישה קולקטיבית אלימה. כך נוהגת כעת ישראל בכלואיה בעזה המתמרדים זה שנים על-ידי ירי טילים. כפי שמראות התבטאויות מנהיגינו המטרה ברורה - לכלוא, למוטט ולהרוג כמופע ענק של ענישה קולקטיבית, אשר בעצם תנאיה כבר ממסדת את דפוסי הכליאה והמרד העתידיים".
"מול צעקה נמשכת זו החליטה ישראל, כהרגלה, לברוח מהתמודדות עם השאלה, ולנקוט בטרור של מדינה. כך היא פצחה במסע של אש וגופרית על הרצועה שנועד לחסל, להרוג, לבתר ולכתר. אך זהו כוח חלש מבחינה פוליטית ומוסרית. גם טונות של 'עופרת יצוקה', גם הרג ילדים ושריפת ערי הרצועה כולן לא ישתיקו את קולה של ההיסטוריה".
"האפרטהייד האלים השורר בין יהודים וערבים בשטחים 'זוחל' גם לתוך הקו הירוק. אירועי אוקטובר 2000, בהם נהרגו 13 ערבים (ויהודי אחד), הדגימו את האלימות המעצבת את יחס המדינה כלפי אזרחיה הערבים. צורות אחרות של אלימות הופכות להיות עניין שבשגרה אל מול הערבים (ורק מולם) כגון הריסת בתים וריסוס שדות ברעלים כימיים".
"בתהליך של 'אפרטהייד זוחל', ישראל ממשיכה לשלוט אפקטיבית בכל המרחב בין הירדן לים, אך הזכויות הפוליטיות של תושבי המרחב, ואיתן זכויות הניידות והקניין, מדורגות על-פי השיוך האתני-גזעי".
"ניתן לאפיין את האזרחות הערבית פלשתינית בישראל ככזו הנמצאת בגטו".
- ליזי שגיא, מנהלת אגף המידע של ארגון בצלם:
"מה כל כך מוצלח בציונות... ואיך אנחנו מעיזים להדליק משואה 'לתפארת מדינת ישראל' ביום העצמאות?
"בשם מדינת היהדות בינתיים גזלנו אדמות, רצחנו, הרעבנו, הצמאנו, בגדנו, שיקרנו לעצמנו ולכל העולם, יצרנו גטאות ל'אחרים' למיניהם, חוקקנו חוקים החודרים לחיי הפרט, יצרנו מוסדות שהם מעל לחוק, הוצאנו את ניהול המדינה מידי האזרחים, אפשרנו לפאשיסטים להרים ראשם... לא בשם הדמוקרטיה, כי אם בשם היהדות... ואם הציונות היא כל כך מוצלחת, אז איך הגענו עד הלום?
"מדינת ישראל היא מדינת הון-צבא-דת. תמיד הייתה כזאת אלא שעכשיו זה קצת מורגש יותר. הבריונות הישראלית כבר לא מנסה לייפות פניה. כך מתאפשרות הזוועות הגדולות של האנושות. זה מתחיל מקטן. כבכל מסע, צעד אחר צעד. מתי אמורה להגיע הנקודה בה יהיה גל המחאה להפיכה חברתית?... אין צורך בהשוואות לשואה כדי להזדעזע, המציאות הישראלית שלנו מספיק נוראית: כיבוש - מיליוני בני אדם החיים בגטאות... חיסולים - לא תרצח... מדיניות החיסולים הפכה להיות חסרת פרופורציות...
"התשובה לשואה, היא לא מדינת ישראל, כי אם המאבק בגזענות. מדינת ישראל לכשעצמה, דווקא מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם למיניהם: עליונות הגזע, לאומנות, קישור בין עם למדינתו כהכרח קיומי, מדיניות ההפרדה, קשר בין נאמנות לאזרחות, דמוניזציה ל'אחר' ש'מאיים' על הקיום ועוד... אל מול זה, גוזרת ישראל קופונים רבים בעולם, על חשבון השואה...
"אז איזה עם אנחנו? אנחנו לא מקימים תאי גזים ומחנות השמדה, אבל אילו היו, כמה אנשים היו מתנגדים לכך בפועל ולא בלב? אנחנו מקימים גטאות... נבחרי ציבור ואנשי דת מסיתים נגד ערבים ואיש אינו סותם להם את הפה... אז גם אנחנו רוצחים, טובחים (ראו עזה לאחרונה), מגרשים, מפרידים במחסומים בין אמא לילדיה, בין בני משפחה... איזה מוסר יש לנו?????? אין לנו! המוסר שלנו הוא אשליה ותו לא...".
- נורית אלחנן פלד, שבתה נרצחה בפיגוע התאבדות:
"מי שאשם ברצח הזה זה שלטון הכיבוש. מי שאחראי לכל הטרגדיות שפה זה הכיבוש.
"מי שמתאכזר פה בצורה הכי איומה זו מדינת ישראל. אתה חושב שלהרוג מטנק או מתותחים וממטוסים זה יותר אלגנטי מאשר להרוג ולהרוג את עצמך בתהליך? אני חושבת שיש בזה גם קצת יותר כבוד אם אתה הורג גם את עצמך".