|
נושא הגיור יקר בעיניי, ומכיוון ש'נפל דבר בישראל' בימים אלו בסוגייה זו, אני נדרש לנושא. אקדים ואומר, ידיעותיי ב'פרשה' מבוססות אומנם על התקשורת, אבל הן מבוססות... ובכן, לפני ימים אחדים החליטה מועצת הרבנות הראשית לישראל "למנות ועדת בדיקה, אשר תבחן את הליכי ההכשרה והגיור הן במערך הגיור הממלכתי האזרחי והן במערך הגיור בצה"ל". בעיניי זו תהא 'ועדת קבורה' למפעל הגיור הממלכתי בישראל, על-פי התסריט דלהלן העוקב אחר גלגולי כדור השלג בפרשה זו שנסחף למגרש התקשורתי והח"כים הקולניים:
מערכה א' - זוטות פרוצדורה
- סוד גלוי הוא שחלק מהציבור החרדי מתנגד לגיור הממלכתי, האזרחי והצה"לי כאחד. יש רושמי נישואין ממגזר זה המסרבים לרשום גיורות לנישואין בחצריהם ובטירותם. לכן עמותת 'עתים' עתרה לבג"צ בשם גיורת צה"לית שסירבו לרושמה.
- פרקליטת-מדינה מתוחכמת, שדרשה לגונן על רושמי הנישואין, פלטה הערת-אגב שהגיור הצבאי 'נחות לעומת האזרחי'. כוונתה הייתה במישור הפרוצדוראלי, כפי שנחפזה להסביר בעצמה; בתקנות הגיור (מתשס"ו) נאמר שלאחר החלטת בית הדין לגייר "נציג מערך הגיור שהוסמך על-ידי הרב הראשי יאשר בחתימתו כי הושלמו כל ההליכים". משום מה, התיקים הצבאיים אינם מובאים לפני הנציג. זו כל ה'נחיתות' לעומת הנוהל בבתי הדין האזרחיים. ניתן לתקנה בהינף יד שהרי דבר אין לה עם תקפות הלכתית.
- התקשורת פשפשה ומצאה שדייני ההרכבים הצבאיים לא קיבלו מינוי, וכביכול לחסר זה יש נפקות-של-תקפות. אך לא לכך התכוונה ה'משוררת'-הפרקליטה, שהרי גם דייני הגיור האזרחי לא קיבלו מינוי! כשייסדתי את מינהל הגיור בתשנ"ו הנחתי על שולחנו של הראשון לציון דאז, הרב בקשי-דורון, רשימה של כ-25 רבנים מומלצים והם שובצו על-ידי להרכבים עד היום הזה. כעבור מספר שנים הרכיב הרב הצבאי הראשי, ישראל וייס, שניים-שלושה הרכבי גיור. בראשם הוצבו דייני גיור אזרחיים מוסמכים ובצידם רבנים צבאיים מכהנים ובדימוס, והכל בידיעת הראשון לציון. ה'נחיתות' הצבאית בנקודה זו אפסית.
מערכה ב' - תקשורת ועסקונה
- מה עשו התקשורת ועסקנים קופצניים? התנפלו על הפרקליטה ושמו בפיה כאילו היא רומזת לפגם הלכתי בתוקפם של אלפי הגיורים בצה"ל. והבלון הכזבי הופרח לבלי השב.
- ח"כים זריזים מיהרו לגנות ולאיים פוליטית; דעתנים כתבו מאמרי-בוץ ועיתונאים ו'עסקנים למען' חיממו אווירה מלחמתית. במקום לדאוג בשקט להשוואה פרוצדוראלית מוחלטת בין המערכת האזרחית והצבאית נופחה חזית מתלהמת נוספת במאבקי הגיור, מן האגפים החילוני והחרדי.
- ברחוב החרדי עטו על שעת כושר לנגח את הגיור הצה"לי, שנוא נפשם, מבחינת רמתו ההלכתית. הם מיקדו את אישם וחיציהם כלפיו והשתלבו במצג השווא כאילו זה מה שנטען בבג"צ. התקשורת החילונית קנתה את הסיפור שזה הנושא, והעבירה את הכדור למגרשו של הראשל"צ, הרב עמאר, כדי שיעמוד בשער, יהדוף ויכשיר בשער בת-רבים את הגיור הצה"לי. בזירה ה'ליטאית' מיחזרו עד מהרה כרוז תוקפני כלפיו, ותסמונת 'התאוצה התקשורתית השלילית' הוכחה בעליל.
מערכה ג' - גול עצמי
- הראשל"צ, שנלחץ בתנועת מלקחיים, העביר את הכדור למועצת הרבנות הראשית, וסירב להוציא את האוויר מן הכדור המתגלגל. מסביבתו נמסר לתקשורת שהוא כועס על אי-העברת 'חוק הגיור' בכנסת (שיזם ח"כ דוד רותם) בעקבות לחצי הרפורמים ששיחקו נפגעים, ועוד כמה נאורים בישראל (כולל משכילים חובשי כיפה).
- מועצת הרבנות, כצפוי, גילגלה את הכדור לנבחרת חדשה, 'ועדת חמישה', שהעפילה לליגה האזרחית: "לבחון את הליכי ההכשרה והגיור הן במערך הגיור הממלכתי האזרחי והן במערך הגיור בצה"ל". שימו לב להסתעפות ה'כדור' גם ל'מערך האזרחי' וגם ל'הליכי ההכשרה' (אולפני הגיור, תוצרת 'ועדת נאמן').
- הסוף ידוע: אי-ודאות מתמשכת; התמעטות פניות לגיור; החלטות מכבידות (במקרה הטוב) ושנויות במחלוקת; התמעטות פניות לגיור; רעש תקשורתי בעקבות; התמעטות פניות לגיור; משיכת כתף של הראשל"צ המופקד על הגיור; התמעטות וכו'; משיכת כתף של הרב הראשי לצה"ל; התמעטות וכו'; קבלת 'חוק רותם' בכנסת על תקן 'מושיע' - אך לא יהיה כבר את מי.
באחת; הגיור הממלכתי נבנה על כתפו האישית של הרב הראשי האחראי (בקשי-דורון, לאו ועמאר). העברתו למועצת הרה"ר היא אקורד הסיום לכל המפעל. |