|
לעומת היהודים, לערבים יש רק דבר אחד שבו הם משקיעים את כל מרצם - ביסוס שלטון עריצות המדכא את אוכלוסייתם, הנצחת קורבניותם ומסכנותם, והנצחת המאבק המזוין בישראל. מדוע, למשל, ממשלת חמאס בעזה לא עמלה על בניית אוטונומיה אמיתית ברצועת עזה? מדוע אינה משקיעה באמת בפריחה ובצמיחה? מדוע במקום זאת הם משקיעים את כל מרצם בהתחמשות ובהסתה נגד ישראל? מדוע אין הם יכולים להושיט כמונו ידם לשלום כנה?
לא ניתן לכפות את עולם הערכים שלנו על הערבים. לא ניתן להשלות את עצמנו שיש לנו ולהם את אותו עולם ערכים. אם היינו לומדים ערבית ומזרחנות כמקצועות חובה בבית הספר התיכון, אולי היינו קצת יותר צנועים וענווים והיינו מקטינים את עצמנו, על-מנת לראות את המציאות כהווייתה ולא כפי שהיינו רוצים שתהיה.
אסיים בעוד כמה ציטוטים מרוממי-נפש של הרב קוק, אחד מענקי הדור וגם כמה ציטוטים של המשורר הסופי, ג'לאל א-דין רומי.
- "האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עיננו מלראות את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה היא מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך!"
"יצייר לו כל אחד באמת ובתמים מה שנשמתו מראה לו, יוציא את תנובתו הרוחנית מן הכח אל הפועל, בלא שפתי רמיה, ומניצוצות כאלה אבוקות אור יתקבצו, ויאירו את כל העולם מכבודם, מחלקי אמת פנימית כאלה האמת הגדולה תופיע".
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה".
"גדולה היא אהבתי לכל היצורים, לכל המציאות. חלילה לי להכניס בלבבי גם זיק קטן של משטמה, של שנאת הבריות. הנני מרגיש במלוא קרבי את אהבתי הגדולה לכל הבריות, וביותר מזה לבני אדם, ובמידה יותר עליונה לבני ישראל, ובכמה מעלות בקודש ליראי ה', לשומרי תורה ומצווה, וקל וחומר לתלמידי חכמים. איני חפץ בפחיתת הכבוד של שום אדם. אני רוצה שהכל יתעלו, הכל יתכבדו, יתרוממו ויתפארו..."
"עבודה גדולה ומאירה היא להסיר את הכעס מן הלב לגמרי. להביט על הכל בעין יפה, בחמלה של חסד, שאין לה גבול. למעט את ערך החובה ולהרבות את ערך הזכות".
"יש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת. הקדושה הבונה - טובה גלוי. המחרבת - טובה גנוז, שהיא מחריבה כדי לבנות דבר יותר נעלה ממה שכבר בנוי... מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים המביאים ברכה לעולם".
"סוף כל סוף ינצח הקודש את העולם. החשבונות הפשוטים, שגם לבבות של ילדים מרגישים באמיתותם, הם הם יהיו יסודות החיים, ומפי עוללים ויונקים יוּסד עוז".
- ג'לאל א-דין רומי, המשורר הסופי הדגול:
- "הם מצביעים על הדרך כולם, לאחד הבלתי משתנה. מדוע אם כן פונות מילותיהם למאה כיוונים שונים? האם מדברים הם על אותו הדבר? המלך ציווה שיכינו לו אוהל גדול. אומן אחד קולע את החבלים. אחר משחיז יתדות. אחד תופר יריעות. כמה מגוונות כל פעולותיהם, כמה מאוחדות כוונותיהם וכמה יחידה היא המשימה".
"בתוך הנפש כח רב טמון, חפש! בהר הגוף אוצר בלום, חפש! הו הלך, אם לחיפושים יצאת החוצה אל תביט. הכל בפנים, חפש!"
"אם לחפש את עצמך החלטת, מעצמך תצא! עזוב הנחל, אל הים הגדול תצא! כמו שור סבבת עד עכשיו בעול ריחים, עתה אחוז בראש הציר עליו בסיבובים כל היקום יוצא!"
"עמוק בלב, כל מסתרי הרוח נחבאים. רק מנשמה יכולה נשמה אחרת לקבל את סודותיה, לא מעמוד בספר או מנאום רהוט. לב העניין הוא נשמה. שום דבר אחר. שום דבר שתשמע או תעשה".
"איבדתי את עצמי באלוהים ומעתה האלוהים שייך רק לי.
אין טעם לחפש אותו למטה או למעלה, כי הוא רק בי.
ואני הוא השליט ואשקר אם לא אומר לך: אין בעולם אדם אשר לא ישלוט בי.
והוא בלבי טמון ובו טמון לבי, רק הוא בדם עורקי, בתוך גופי,
ואין יותר לא אמונה ולא כפירה, כי הוא כל היקום, ומלבדו אין לדבר קיום.
כי מעבר לכפירה ולאמונה ישנו שדה, שם אנו ניפגש. ראשנו נניח על הדשא ואין כפירה ואין אמונה, לא פה ולא שם".
"ולעת מותי, כל מי שעל קברי יחלוף יהיה מסטול, ואם הוא יעצור, לעולם לא יתפקח, ואם לים יצלול, הים יהיה מסטול. כשיקברו אותו, הדשא על קיברו יהיה שיכור, מסטול..."
|