כמעט חמישים שנים חלפו מאז נפגש ראש ממשלת ישראל,
דוד בן-גוריון, עם הנשיא הנבחר החדש של ארה"ב, ג'ון פיג'ראלד קנדי. תשובתו של בן-גוריון על שאלת קנדי איך יוכל להיות נשיא טוב לישראל עומדת במשך כל אותם השנים כלוז יחסי ישראל ארה"ב: "הייה נשיא טוב לאמריקה וכך תהיה נשיא טוב לישראל". אמירה חכמה מבחינה מדינית אך לא פחות נכונה מבחינה עובדתית.
התבוסה הדמוקרטית בבחירות לקונגרס האמריקני יוצרות אצל ישראלים, אומנם מעטים, את הרושם המוטעה כי נשיא אמריקני מובס וחלש - טוב לישראל. וכל זאת משום שעל-פי עולמם חייה של מדינת ישראל סובבים רק ואך ורק סביב עתיד ההתנחלויות בגדה המערבית.
נשיא אמריקני המעוניין בקץ הכיבוש הישראלי, התובע ויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת ורואה בהקמתה של מדינה פלשתינית לצידה של ישראל ובהורדת מרבית ההתנחלויות כפתרון יחיד לסכסוך ראוי שיוחלש ויאבד את סמכותו ויכולתו להנהיג את העולם. גישה פשטנית זו העומדת בסתירה לתפיסה הבן-גוריוניסטית מסכנת אינטרסים חיוניים של ישראל ואולי אפילו אינטרסים קיומיים. אין התפיסה הבן גוריוניסטית שוללת ויכוח עם הטובה והחשובה שבידידותינו. אין בתפיסה זו משום אובדן החופש המדיני של ישראל. יש בה רק צורך בהתחשבות וראיה מציאותית ולא משיחית של מצבנו בעולם.
ידידותה של ארה"ב לישראל ואולי אף יותר מכך מעמדה כמעצמת העל היחידה בעולם היא המרכיב הבסיסי ביותר בתפיסת הביטחון שלנו באזור וביכולת קיומנו. יחסי ארה"ב וישראל הם יחסים מיוחדים ובסיסם בערכים זהים: דמוקרטיה, חופש, מלחמה בגזענות ושלום. אין מדינה באזורנו החולקת ערכים אלו עם ארה"ב ומעטות המדינות בעולם. ביסוד היחסים גם העובדה שמעולם לא ביקשה ישראל להדאיג ולו אם אמריקנית אחת לגורל בנה שישלח להגן על גבולנו. תמיד עשינו ותמיד נעשה זאת לבד. סמכנו ונמשיך לסמוך על ילדינו - חיילינו. על עוז רוחם, על נחישותם ועל אמונתם בצדקת דרכנו. אף לא אחת ממדינות אירופה יכולה להתהדר ברגישות כזו לציבור האמריקני. נשק - כן. תמיכה מדינית - כן. חיילים אמריקנים - לא ולא.
יחסי הידידות הערכיים בין ארה"ב לישראל היו מאז ומעולם מעל כל מחלוקת מפלגתית אמריקנית. היו לעתים הבדלי ניואנסים טקטיים בין ממשלים דמוקרטים לרפובליקנים אך המהות והפרקטיקה נשארו זהים. הברית האמריקנית ישראלית היא מדיניות דו מפלגתית וככזו עלינו להשאירה.
יכולתה של ארה"ב לממש בפועל מדיניות זו ולעמוד לצידה של ישראל מול האתגרים והאיומים הניצבים בפניה תלויה בחוזקה של ארה"ב ובמנהיגותו הגלובלית של נשיאה. נשיא מוכה בראש אמריקה חלשה וחסרת השפעה מסכן את קיומנו. ההתלהבות אצל מקצת מהישראלים החושבים כי כשלון של הנשיא מסייע לישראל היא מטופשת וקריאות הגיל והצהלה נוכח התבוסה הדמוקרטית והחלשת הנשיא הם חסרות אחריות. מוטב לנו להשאיר את אמריקה לאמריקנים ולהתלהב ולשמוח ממדיניות ממשלתנו. מדיניות חוץ מול ארה"ב המקדשת את הידידות, המבליטה את הדו מפלגתיות והרוצה ומסייעת בהמשך המנהיגות האמריקנית בעולם באמצעות נשיאה.
אמריקה חזקה מבטיחה ישראל חזקה וכל התגרות בנשיאה מיותרת.