האיום ההטרוגני

תופעת הסלקציה אינה חדשה. אפליה נגד אזרחים החורגים מגבולות קונצנזוס השעה התרחשה בעבר באופן בוטה ומסוכן, וכעת היא הופכת ללגיטימית. מי שחתומים יותר מכל על עניין ועדות הסלקציה בעברה של המדינה הם דווקא הקיבוצים. בהשראת הפוליטרוקים האשכנזים בממסד המפא"יניקי, הרשו לעצמם הקיבוצים לפסול הצטרפות של מועמדים שאיימו לפגוע במרקם החברתי/אידיאליסטי של הקיבוץ. סירובם של הקיבוצים לצרף מועמדים בעלי אוריינטציה דתית אף האיצה את הקמתם של מספר קיבוצים דתיים. כל חטאו של בעל התשובה היה שעולמו הערכי שאב את השראתו מהעולם הדתי שאינו עולה בקנה אחד עם הערכים הקולקטיביים של הקיבוץ דאז. גם לערבים, יוצאי צפון אפריקה ואסיה, ואלו שכדברי הוועדות השונות פשוט "אינם מתאימים", לא נמצא מקום באוטופיה הקיבוצית שונאת הזרים. הוגה הדעות אלכסיס דה טוקוויל ציין בעבר כי בעידן של דמוקרטיה ושוויון המביא לאינדיבידואליזם, אנשים ממהרים לשכוח את אלה שהיו לפניהם ואין לאדם עניין אלא בקרובים אליו ביותר. מפתה שלא לחייך חיוך מר נוכח קריאות הליברלים בעיני עצמם שיוצאים נגד החקיקה הנוכחית, אך בעבר קולם נדם, הם לא עשו דבר בכדי למנוע אפליה דומה, בעת שחזו בוועדות הקבלה של הקיבוצים, עד שההתבטלות החברתית התפוצצה להם בפרצוף. מוביל המהלך, חבר-הכנסת חרמש, חבר קיבוץ עזה, בו קיימת ועדת קבלה ושחקיקה מסוג זה מהווה עבורו ניגוד אינטרסים מובהק, איננו נשאל על טובתו האישית נוכח העניין. חברו לביצוע המוצלח, דוד רותם, מבצע זאת ממניעים כנים של מניעה מאזרחים שאינם יהודים להתגורר ביישובים יהודיים, בדומה לחוק אזורי הקבוצות בדרום אפריקה.

אם נידרש למהות החקיקה, נגלה שהסירוב לקבלת מועמד ליישוב אינו חייב להיות מנומק, פשוט "חוסר התאמה". הדבר מהווה פתח למחול שדים מסוכן, כיוון שהחברה הישראלית מרובדת לדעת, וכל פרט יכול להוות כסיבה לסירוב. האם ישוב שהוקם על טהרת עולים ממדינות מזרח אירופה, ומעוניין לשמור על צביונו מפני התערותה של משפחה ממוצא אתני מזרחי, רשאי לפסול אותה על בסיס מוצאה? בהחלט. היא אינה מתאימה למרקם ההומוגני של היישוב. מושב שמרבית תושביו הטרוסקסואלים יכול לפטור עצמו וילדיו מהדילמות של מגורים בשכנות ללהטבי"ם מאותה הסיבה בדיוק - המרקם. כבר היום, ביישובים מנוף ויובלים שבמשגב, נדרשים מועמדים להצהיר על נאמנות לחזון הציוני כאחד מתנאי הקבלה, פרט מפלה ופוגעני כאחד. מה בדבר אנשים בעלי מוגבלויות? בלא מעט מקרים מבקשים בעלי נכסים המתגוררים בסמוך למרכז סיוע לנכים, להעתיקו עקב הפגיעה בערך הנכס - החוק יפטור אותם גם מדילמה זו. ערבים, להטב"ים, נכים, עניים, מזרחיים, יהודים שפסחו על שירות צבאי ועובדים זרים... שאמשיך...? מימושו של החוק לא ייעצר ביישובים קטנים, סופו לקבל ביטוי בכל הגיזרות, גם האורבאניות שבהן. בצפת, עיר המונה שלושים אלף תושבים, יצא פקיד המדינה, הרב שמואל אליהו, בקריאה שלא למכור דירות לערבים, ועד לאיומים על שריפת ביתו של אדם המעוניין לבצע זאת, לבל ישתנו פניה של העיר. אליו הצטרף מאוחר יותר הרב עובדיה יוסף, שפסק כי אין למכור בתים לגויים. אכן ארץ עוכרת גוייה. זוהי מדינת ישראל האומללה של 2010. מסרבת לאפשר כניסתם של חתני נובל והוגי התקופה דוגמת נועם חומסקי, רק מפני שקולם אינו קול השלטון. אוטמת גבולותיה ל"סיכונים ביטחוניים" כמו הליצן איוון פראדו שביקש להרפות מהמתחים של ילדי רמאללה, ומתבזה דיפלומטית על בסיס שעתי. אך כל אלו מחווירים למול ההתנשאות של המשטר והעם בישראל כלפי ציבורים באוכלוסיה, שאינם עונים להגדרות הסטטוס-קוו, עד כדי פעולות לביטול רב-התרבותיות בישראל. הפחד מהתמודדות עם השונה והאחר מעביר את החברה בישראל על דעתה, מסיבות של דת, הומופוביה וחוסר רצון לעזור לחלש להתערות במרחב הציבורי. האירוניה היא, שאלו המבקשים לשמור על טוהר העם והדם היהודי מפלגים אותו ואת העם בישראל על שלל המיעוטים המתגוררים בו. בהמשך עלולים להתקבץ הציבורים הרבים לאזורי אכלוס הומוגניים שיובילו את ישראל לחלוקה פנימית, קנטונים מבוססי השתייכות למוצא, דת, מגדר, מוצא אתני, השקפה פוליטית ועוד. העם בארץ היה מחולק לאורך אלפי שנים לשבטים ולקהילות פזורות בגולה, עד להקמת ישראל. צעדים מסוג זה עלולים להכשיל את ניסוי מיזוג הקהילות השונות במדינת ישראל, ולהחזיר אותנו איש איש לחיקה של ההפרדה הגזעית.