בישראל קיבלו בסיפוק רב את תוצאות הבחירות לקונגרס האמריקני. פרשנים מהירי תובנות הסבירו לנו שהנשיא אובמה קיבל מכה אנושה ממנה קשה יהיה לו להתאושש. אליבא דאותם מומחים, אובמה יתרכז בנושאי פנים ויזניח את נושאי החוץ, אם הוא חפץ בבחירתו בשנית לכהונה הרמה. הצניעות מחייבת התאפקות מירבית. לראיה, אובמה תקף בחריפות רבה את חידוש הבנייה בירושלים ולא נבהל מאומץ לבו של ראש הממשלה נתניהו אשר ענה לו שירושלים אינה התנחלות. העבר הלא רחוק מוכיח שאובמה מסוגל להתבטאויות קשות יותר. בישראל יש התולים את תקוותם בהשפעה הרבה שיש ליהודים בארה"ב על הממשלים השונים. זו בדיוק סוגייה שראוי לתת עליה את הדעת, דווקא בקונסטלציה הפוליטית והמדינית בה פועלת ישראל כיום.
"יהדות אמריקה" היא ישות מופשטת מאוד. הפילוגים בה, חילוקי הדעות, הרפורמים והקונסרבטיבים, החרדים והציונים, המקיימים את צוויהם של הרצל וחבריו ויושבים בארה"ב, כל אלה מעידים עד כמה היהדות בארה"ב היא הטרוגנית. נכון שישנם ארגוני גג כמו הפדרציה היהודית או ועידת הנשיאים, איפא"ק וכדומה, אך אלה אינם אלא כקצף על פני המים או אכסניה מכובדת ליהודים מעטים בעלי מעמד כלכלי ופוליטי. איננו יכולים להתכחש להשפעה הפוליטית שישנה ליהודי זה או אחר, לארגונים או קהילות, אך מכאן ועד להפיכת יהדות ארה"ב לכל-יכולה, הדרך ארוכה מאוד.
ההיסטוריה של יהדות אמריקה היא היסטוריה של חיפוש מתמיד אחר זהות, במיוחד בתקופת השואה ואף גם לאחריה. רבים מאוד מבין יהודי ארה"ב שאלו את עצמם שאלות רבות ובין היתר, האם הם קודם אמריקנים ולאחר מכן יהודים או להפך. מפאת המקום המצומצם וגודש המידע על תולדות יהודי ארה"ב, מאז מלחמת העולם הראשונה ועד היום, נסתפק בקביעה שהרוב המכריע של יהודי ארה"ב רואה את עצמו אמריקני, בראש ובראשונה. המאבקים במשך השנים של יהודים רבים להוכיח את נאמנותם לאמריקה לא שככו גם כיום. התמיכה בישראל, התרומות הרבות הזורמות לקופת המדינה והמאמצים שיהודים, כפרטים, עושים למען ישראל, אינם ערובה להתגייסות "יהדות ארה"ב" ל"מלחמה" בממשל זה או אחר.
גם בבחירות לקונגרס מלפני ימים ספורים, רובם של יהודי ארה"ב הצביע למפלגה הדמוקרטית כפי שעשה עשרות בשנים. אובמה איננו אלא נציג המפלגה העומד גם בראש המדינה. ייתכן שישנה אי-שביעות רצון ממנו, אך דרכה של המפלגה איננה זרה ליהודים הרבים מאוד התומכים בה. הם לא יצאו נגד אובמה כמקשה אחת, היינו "יהדות ארה"ב" לא תצא למלחמת חורמה באובמה, ומי שמצפה לכך אינו מכיר את היהודים ב"גולדנע מדינע" (מדינת זהב, תרתי משמע).
ההתבוללות בארה"ב היא מהירה למדי והעקבות היהודיים הולכים ומצטמצמים בצורה מדאיגה ביותר. אם לפני עשורים לא רבים, יהודי ארה"ב היוו כ-4% מכלל האוכלוסיה האמריקנית, הרי שכיום שיעור זה מגיע בקושי לכדי 1.5% בלבד. גם נתון זה איננו מעודד, בלשון המעטה. ישראל הרשמית איננה עושה די ל"הצלת" יהדות אמריקה והבאתה לישראל, אם בכלל ניתן. נוח לישראלים שיש בארה"ב יהודים המשפיעים והמוכנים להשתדל עבור ישראל. יחד עם זאת, אין לנוח על זרי דפנה.
העימות החזיתי בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא אובמה עלול להגיע להידרדרות שלא הכרנו כמותה ביחסים שבין שתי המדינות. היהודים ישתדלו לרכך את הוויכוח אך לא יסכנו את מעמדם. על קברניטי ישראל לשקול את כל השיקולים כאשר יוצאים חוצץ נגד נשיא ארה"ב וממשלו. מומלץ בחום לבחון היטב גם את התמיכה היהודית בארה"ב למהלכים מסוג זה כדי לא להיות מופתעים.