עכשיו מדברים על המחיר...

השלד של הסיפור מבית מדרשו של אוסקר ויילד ידוע: לכל דבר יש מחיר. הממשל האמריקני קונה מישראל הקפאת בנייה למשך שלושה חודשים בתמורה לשלושים מטוסים. העסקה מפתה ומעוורת את עיני הנושאים והנותנים בישראל. ככלות הכל, מה הם תשעים ימים שיחלפו כלא היו לעומת עשרים מטוסי F-35 שתוחלת חייהם להגנת שמי ישראל ארוכים בהרבה? ואכן, לוּ היה מדובר אך ורק מן הבחינה העסקית, התמונה ברורה ומורה על הכיוון הנכון להסכים לה, אלא שלא ב"ביזנס" גרידא עסקינן. מדינת-ישראל עומדת למכור רבע שנה של כבוד לאומי בכסף מלא. אם הכבוד הלאומי שלנו עומד למכירה ואפילו במחיר מופקע, אין לו כל ערך מלבד - חינם. כבוד לאומי אינו פרקמטיא עוברת לסוחר ואין לו מחיר! עצם הנחת הכבוד הלאומי של מדינת-ישראל על כף המאזניים מחללת ומטמאת אותו וכל גרגר אבק שישימו על הכף השנייה - יכריע! יש שאלות שאסור לשאול ויש רעיונות שדינם להידחות על הסף! יש דברים שאינם באים בחשבון בשום קונסטלציה! כזהו אמור להיות הכבוד הלאומי של אומה. ובאנלוגיה על עולם המסחר נאמר - איננו עוסקים בסחורה אלא בבעלות גופא! אם יש מחיר לכבוד הלאומי - יש מחיר לכל! אם שלושה חודשי הקפאה שווים עשרים מטוסים, כמה שווה ביטול נוכחות יהודית מוחלט בשטחי ההקפאה? בדכדוך מה, הייתי שואל כמה עולה פתח-תקווה? מה הם תנאי התשלום ואלו ביטחונות או ערבויות בבסיס הרכישה? על שום מה שזה. מעין מכירת סוף כל העונות. מכירה פומבית. חיסול המלאי. פירוק. עכשיו מדברים רק על המחיר. הפערים הולכים ומצמצמים עצמם. החתימה קרבה. יש אור בקצה המערה. הכל מרוצים. זה קנה לו אדמה וזה מכר. זה רוצה כסף וזה רוצה אדמה. ויש להם! מכנה-משותף רחב ככל האפשר שבבסיסו יצר הקיום, הוא נשמת אפה של כל אומה. דבר אינו חשוב יותר לאומה מאשר יצר הקיום שבה. אלה היציבות, הן אומות שיצר קיומן גובר על יצר הקיום של פרטיהן. חשיבות קיומה של האומה עולה לאין ערוך על ערך קיומו של כל פרט שבה. הנכונות לכך בלב שלם מבטיחה את הקיום כאומה וכפרטים. כל היתר ייגזר מכך. חופש המצפון והמחשבה והרצון והחירות והאמונה והביטוי וההתאגדות והעיסוק. לא הכבוד הלאומי! פה אין חופש! הוא הוא יצר הקיום כאומה ואין בִּלְתוֹ! לפיכך, כל דיון של כל אומה, מכל מין וסוג שהוא, הוא דבר הלמד מתחילתו, ובבסיסו יצר הקיום. קל וחומר כשהדיון מוטל על אומה בהתחדשות שהיא קרובה להתהוות. כל שאלה שהיא כלכלית, חברתית או ביטחונית, תיגזר על-פי הזיקה לכבוד הלאומי. אם הוא שווה עשרים מטוסים חדישים, הוא שווה גם קורקינֵט.