שרוליק הוא ישראלי רגיל שברגילים והוא כבר בן חמישים. הוא נולד וגדל בארץ, התגייס לצבא כמו כולם. שרוליק הוא משכיל, רחב אופקים, דמוקרטי ואפילו קצת יהודי. הוא שירת בצבא, אפילו בקבע (קצונה), יצא ללימודים, ומשם לקריירה פרטית. אחרי שנים של עבודה קשה, הגיע שרוליק למעמד הביניים הנכסף. יש לו דירה משלו, אישה עמה התחתן בהיותו צעיר, בריאות טובה, הכנסה נאה, חסכונות לעתיד, צאצאים שעשו צבא וחתולים לרוב, (לו היה לו בית פרטי, היה מן הסתם גם מחזיק כלב). שרוליק לא שייך לעשירון העליון וגם לא לעשירון התחתון. בבחירות הוא מצביע על-פי רוב לפי השקפת עולמו.
לעומת זאת אינו חוסך את ביקורתו על השלטון שאותה הוא משמיע באוזניהם של חבריו ומכריו. הוא מקטר על המיסים, אבל משלם אותם. הוא מוכן לשנות את עמדותיו אם יוכח לו שטעה, אבל עד אז - יגן עליהן בלהט. הוא חובב ויכוחים ומאמין בשיטה הדמוקרטית. הוא יודע כי ישנם מקומות טובים יותר בעולם, אבל ישנם גם מקומות גרועים בהרבה. כאן זה הבית שלו, והוא ישיר את "התקווה" ואפילו ימחה דמעה קטנה (כשאף אחד לא רואה).
יתרום דם ויאמץ חתולים
שרוליק אינו בודד, עשרות ואולי מאות אלפי ישראלים עשו בחייהם מסלול דומה. ניתן למצוא אותם בכל מדינת ישראל. לעיתים הוא שכיר כל חייו, לעיתים הוא עצמאי כל חייו, אך בסופו של דבר, זהו הישראלי האותנטי, בין אם הוא מימינה ובין אם משמאלה של המפה הפוליטית, בין אם דתי ובין אם חילוני - הוא עצם מעצמותינו. הוא הדור הראשון והדור השני של יליד הארץ החופשי.
שרוליק יאמץ חתולים חולים ויתרום דם. הוא יתכנן את החופשה הבאה, ובאותה נשימה הוא יקנה סנדוויץ' מנערה העוברת ברחוב כדי לעודד אותה לפרנס את עצמה. הוא חובב תערוכות וקולנוע ומוזיקה, ותמיד יישא איתו ספר טוב לדרך. ואם יראה זקן נופל ברחוב, ייגש אליו במהירות הבזק וינסה לראות במה הוא יכול להועיל.
שרוליק הוא בולגרי וספרדי ואשכנזי ומרוקאי ותימני ורוסי.
שרוליק הוא לא איש מושלם, הוא כועס ומתרגז, הוא יכול לריב ולקנא, ולפעמים הוא גם לא נחמד. אבל שרוליק ואשתו מאמינים במעשים ולא רק בדיבורים. ולא, אין נחוצים להם טלוויזיה ועיתונות שיספרו להם איפה הם חיים ומה קורה במציאות. הם מבינים לבד. שרוליק לא מחכה שהשלטון יגיד לו מה נכון ומה לא נכון לעשות. הוא לא זקוק לכיבודים ועיטורים אין הוא רוצה וגם לא צריך להיות ידוען. ה"רייטינג" מעניין אותו כשלג דאשתקד.
ושרוליק רק רוצה לחיות בשקט ומאמין שכולם היו רוצים לחיות בשקט אם רק היו מאפשרים להם. אבל הוא גם מבין שאחרי יותר מעשר שנים שבהם ניסה להבין את השכנים שלנו הוא עשה טעות.
ועכשיו הוא מנסה לתקן אותה. אז הוא הבין שכאשר חמאס מצהיר כי הוא שואף להרוג אותנו, הוא מתכוון לכך ברצינות, והוא מבין שכאשר אבו-מאזן מדבר על תהליך השלום באנגלית, זה מאוד נחמד, אבל לולא היה צה"ל שולט ביו"ש, כבר מזמן היינו מתפוצצים לחתיכות קטנות בבתי קפה או באוטובוסים.
מעריץ את היידיגר, את דה-קארט - ואת לייבוביץ'
אבל יש גם ישראלי אחר, ישראלי שגם הוא עבר חלק מהמסלול שעבר שרוליק, אבל הוא דווקא נורא רוצה להיות ידוען. הוא למד תקשורת, והוא בעצם רוצה להיות "אזרח העולם". הוא סידר לעצמו אזרחות כפולה (ליתר ביטחון) כי אביו או סבו גרו פעם באירופה הנאורה, ואימץ לעצמו הרגל לשתות קפה בבוקר בבית קפה נחשב, להתווכח על טיב הסושי עם חברים ולקטר על תוכניות הריאליטי הבלתי נסבלות והרדודות (אבל לצפות בהם בדבקות).
הוא מופיע בטלוויזיה, כותב בעיתונים וממלא את האקדמיה, והוא משוכנע שהוא מלח הארץ ו"הישראלי היפה", ושהוא נאור ומתקדם, ובעיקר - צודק. והוא כמובן הכי דמוקרטי בעולם, ומבין את סבלם של הפלשתינים הכי טוב בעולם (כיהודי כמובן) ויש לו בית המשפט שלו, והוא גם טוען שאינו שונא דתיים, אבל הוא מתעב בכל ליבו את המתנחבלים האלו עם הכיפות הסרוגות ועם המבט המטורף בעיניים, נו אלה הקיצוניים. והוא מעריץ את היידיגר, את דה-קארט וישעיהו ליבוביץ' (גם דתי וגם אומר יהודו-נאצים - ליברל אמיתי) ואת ז'יזאק ואת חומסקי, אבל מתעלם מגדולי ישראל, כי מי בכלל היה הרמב"ם?
והוא כל כך רגיל לבכות שהעולם לא בסדר ושהעשירים דופקים את העניים, שהוא שוכח שתלוש המשכורת השמן שלו יכול לפרנס לא רק את החתולים שהוא מגדל, אלא גם עשר משפחות במצוקה.
והוא מבין שאנו נמצאים במלחמה, אבל זה לא באמת אכפת לו. הרי לו יש את מי להאשים כשהתיאוריות ההזויות שלו מתפוצצות לשרוליק בפנים.
אז הוא הצביע מרצ החדשה, והוא יקטול את הממשלה ואת ראש הממשלה, כי כולנו זוכרים (דווקא שרוליק לא זוכר, אבל זה לא נורא חשוב) מה היה פעם וכמה גרוע הוא היה וכמה זה היה מסוכן ומפחיד.
אז הוא יעמוד בתור לאוטובוס לבלעין ולנעלין ויזרוק אבנים על חיילי צה"ל, אבל ייצא מדעתו אם מישהו יעז להגיד לו משהו על "שיתוף פעולה עם האויב". והוא ידבר גבוהה על דמוקרטיה ועל כבוד אדם ועל גזענות - ואז הוא יהיה מאושר להגיע לתערוכה שמציגה את שר החוץ בדמות חזיר.
וכן, הוא בוכה על כך שכולם נהיו פשיסטים וקיצוניים, ורק הוא נותר הנאור האחרון, וגם התקשורת נהפכה ימנית ואנו מידרדרים במדרון החלקלק, כך שעוד רגע נהיה דיקטטורה חשוכה, אלא אם נתעשת כולנו ונחזיר אותו לשלטון.
ואחרי זה הוא מתפלא ומתמרמר ששרוליק לא מקשיב לו יותר.
באמת, ששרוליק יתבייש לו.