ספרו של עשהאל לובוצקי כולל שלושה חלקים עיקריים. החלק הראשון מתאר את פעילות המחלקה, הפלוגה והגדוד בקו ברצועת עזה במהלך החודש שלפני מלחמת לבנון השנייה. החלק השני מתייחס למלחמת לבנון השנייה והחלק השלישי מתייחס לתהליך השיקום שעבר עשהאל בבתי החולים רמב"ם ותל השומר לאחר פציעתו.
"מן המדבר והלבנון" הוא ספר של החיילים ונכתב על-ידי החיילים, במקרה שלנו על-ידי מ"מ מגדוד 51 של חטיבת גולני. מדובר בעיקר על עדות אישית של קצין ערכי בעל רצון עז לחנך ולהעביר ערכים לחייליו. כבר מהתיאור של הקו בעזה נחשפים עובדות לא ידועות שנחשפו בצורה חזקה במלחמת לבנון השנייה. תוכניות מבצעיות מתוכננות מבוטלות או נידחות ברגע האחרון ומבצעים לא יוצאים אל הפועל. אין מדובר כמובן על הפתגם הידוע "בצבא כל תוכנית היא בסיס לשינוי" אלא לדברים חריגים יותר. תיאור הפעילות של מלחמת לבנון השנייה חזק בעיקר בגלל ההיבט האישי שלו.
לובוצקי חושף התלבטויות אישיות שלו כמפקד, כאיש דתי ללא כחל ושרק, מספר על פחדים ועל התמודדות אתם, על דילמות של חיילים ומפקדים זוטרים תחת אש ועוד. התיאורים קולחים והדילמות קשות. גם היום במרחק של למעלה משלוש שנים מאירועי המלחמה המוח מתקשה להבין כיצד צבא גדול נלחם במרחק של לעתים כמה מאות מטרים מקוו הגדר בלי להביא את ההכרעה. כוחות קרביים נאלצים להוביל אספקה ליחידות לוחמות הנמצאות קילומטרים ספורים מקו הגבול. הלוחמים כמו בכל מלחמה מוסרים את נפשם אבל ניהול המערכה מעורר שאלות רבות שעדיין עם ישראל לא קיבל עליהן תשובה מלאה אף שחלק מן האחראים נאלצו לפרוש מן הצבא.
בחלק האחרון מתוארת התמודדות אישית של עשהאל עם הפציעה קשה, ההחלטות של הרופאים ובראשם האורטופד שמחליט להלחם על רגלו של עשהאל ולמנוע את קטיעתה. גם ההתמודדות עם כאבי התופת מתוארת על-ידי עשהאל בצורה ישירה. האשפוז והניתוחים הרבים הנלווים אליו מעוררים אצל עשהאל רצון להבין ולדעת את גוף האדם והם שמובילים אותו להתחיל את לימודי הרפואה שאני מאחל לו שיצליח בהם וימצה את עצמו לפחות כמו שהצליח במישור הצבאי.
הספר כתוב היטב, בצניעות ומתוך רצון שמצליח להביא את הסיפור האישי של החייל הלוחם, במקרה זה בגדוד 51.
מומלץ מאוד.