דיינים חדשים, בעיות ישנות

מזל טוב, יש לנו שנים-עשר דיינים חדשים. שנים-עשר דיינים אורתודוכסיים חדשים. אין חדש תחת השמש, אך האבסורדים בכל הנוגע לבתי הדין הרבניים חוצים כל פעם גבולות חדשים וישנים: בתוך הביצה הדתית-חרדית "כולם מרוצים" (בקרב העסקונה, כמובן...) - ארבעה דיינים לשס, ארבעה דיינים לציונות הדתית וארבעה דיינים לחרדים האשכנזים. העסקונה הדתית-חרדית, בהנהגת שר המשפטים ("המקצועי"), בחרה הפעם לחלק את השלל לפי מפתח פוליטי "הוגן", ועוד תתגולל בהתחסדות מרובה ותתלונן על מינוי שופטים שלא לפי מפתח מקצועי... נו טוב, הדיינים הדתיים/חרדים מונו כנראה תוך מחלוקת שהיא "לשם שמים". רק לשם שמים... הציונים הדתיים - המצטיירים כבית הלל של הפסיקה הרבנית - ניסו לשכנע שמעורבותם בחיים הישראליים, בצבא ובאקדמיה, מעניקה להם הבנת יתר בדיונים בבית הדין, ונותנת להם כלים כדי לייצר פחות עגונות, ולמתן את הריב והמדון בבתי הדין הרבניים. הטיעונים הדמגוגיים האלה עומדים בסתירה גמורה ללימודי הישיבה שלהם עצמם. בהם הם מקדשים, כחרדים דווקא, את הידענות ההלכתית הדקדקנית כסיבה לכהונה של דיין. מעניין שכאן, רגשי הנחיתות המוצדקים הקבועים כלפי ידענות עולם הישיבות החרדי-ליטאי - נעלמו. ההיכרכות סביב "הבנה טובה יותר של ההוויה הישראלית" היא התנשאות שווא על החרדים, מפי קולגות לדרך האורתודוכסית ההלכתית. ובמיוחד - מפי רבנים שהם עצמם חלק מהממסד הרבני, ומסרבים למרוד בבלעדיותו. חובה לזכור: הממסד הפוליטי והמשפטי משתפים פעולה עם ממסד ממלכתי אנכרוניסטי, שאינו דמוקרטי בעליל. לא יאמן... אך יש ממסד ממלכתי הפוסל חצי מהאוכלוסייה לכהן בשפיטה, על בסיס מיני. יש ממסד ממלכתי הרואה בנשים, הלכה למעשה, כנחותות וכפסולות לעדות. המדינה ה"דמוקרטית" נותנת כוח בידי הגבר לא "לשחרר" אישה בגט, וממנה לכך דיינים שישפטו צדק... המדינה מחייבת גבר לחתום על הסכם ממון ארכאי ומעוות, המתעלם ממציאות כלכלית מודרנית ומסבך אותו בחיובי תשלום לא-הוגנים, וממנה שוב דיינים לפקח על כך. חוק המחייב את כלל הציבור, כולל הלא-דתי והלא-אורתודוכסי, להשתמש בשירות דתי שערורייתי כזה - הוא אנטי-דמוקרטי באופן מובהק. ובעצם, הוא גם חוק מטופש במיוחד. יהיה מי שיהיה הממונה בבית הדין הרבני, את הקלקלה החברתית המרכזית הוא לא יפתור: הדחף הישראלי לפתור כל התלבטות ב"מה אומר הרב", או לחילופין "בית המשפט יפסוק". גישה זו מעמיסה על המערכת המשפטית/הלכתית ערימות אינסופיות של תיקים מ-י-ו-ת-ר-י-ם. יש הסוברים ש-80% מהתיקים הם כאלה... אין מינוי שיכסה את הערווה של החברה הווכחנית-צעקנית-הקנאית שבה אנו חיים. ודוק: מעולם לא היה מספר רב כל-כך של משפטנים-עורכי דין, כמו שמעולם לא היו תלמידי ישיבה אורתודוכסיים כה רבים. במקום ללמוד משפט והלכה, נראה שכדאי יותר ללמוד להקשיב לזולת. זה יחסוך זמן וכסף, הרבה כסף. במקום לבנות באופן ממוסד דרכי פישור והקשבה, מלבים את אש המשפט וההלכה. בשורה טובה יותר מידיעת זהותם הדתית/פוליטית של הדיינים, יכולה הייתה להיות בחקיקת חוק של חיוב "הסכם ממון" של טרום-נישואים, רומנטי או לא... זה היה חוסך הרבה ריב ומדון כשנפרדים, כי כשאין על מה לריב לא רבים, או לפחות רבים פחות. אנו זקוקים למחוקקים שישכינו שלום במשפחות בישראל. המאבקים על זהות הדיינים, והמאבק בכפייה הדתית, מחמיצים את הדרוש בדחיפות: חוקי פשרה והידברות, חוקים המחייבים מיסוד זוגיות בהגינות.