השופט (בדימוס)
אורי שטרוזמן השתתף בניסוח הצעת "חוקה למדינת ישראל" מטעם המכון לאסטרטגיה ציונית, שהוגשה לשר
מיכאל איתן, בהיותו יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. למרות זאת הוא סבור כי אין אפשרות בתקופתנו לחוקק חוקה ראויה לשמה בהסכמה גורפת של אזרחי המדינה. "המחלוקות בין חלקי האוכלוסיה במדינה הן עמוקות וגדולות", מסביר השופט וממשיך: "כל עוד אין חוקה, האמורה על-פי מהותה להיות קשיחה ובלתי ניתנת לשינויים בקלות, ניתן להגיע לפשרות ולהשיג איזונים המאפשרים לבני הלאומים השונים, לקבוצות הדתיות השונות ובכלל לאוכלוסיות המגוונות במדינה לחיות ולתת לחיות בצוותא, תוך חיכוכים וויכוחים אבל גם תוך ויתורים והשלמות. קבלת חוקה מחייבת הכרעות בין שאיפות סותרות, אשר לעתים קרובות מתקשות מאד, ואולי אף אינן יכולות, לדור בכפיפה אחת".
תוכל להציג אחת מן הבעיות הקשות?
"יש לנו בעיה קשה בכל הקשור להתייחסות למיעוט הערבי. על חוקה להבטיח שוויון מוחלט בין כל אזרחי המדינה. שוויון כזה מחייב, למשל, את השוואת זכות הכניסה של יהודים לישראל מכוח חוק השבות לזכות דומה שתוענק לערבים המוגדרים כפליטים שברחו מפלשתינה ולצאצאיהם עד סוף כל הדורות. הוא גם מחייב שוויון בין חברי הכנסת היהודים והערבים. לפיכך על דלתותיה של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת להיות פתוחות בפני ח"כ ערבי, למרות שבה אמורים להיחשף סודות ביטחוניים חיוניים להגנת המדינה. בכנסת נעקף צורך זה על-ידי הקמת ועדת משנה לשירותים חשאיים. לח"כ ערבי ישנה זכות להיות חבר בוועדה זו. בינתיים לא נעשה ניסיון לממש זכות זו ואני מקווה שבית המשפט העליון לא יחליט על אכיפתה. אבל, כל עוד מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה עם הערבים, חוקה שלא תאפשר הבחנה בין זכויות יהודים לזכויות ערבים תחייב את בתי המשפט לאפשר לערבים לממש זכויות ללא הבחנה הנובעת מלאומיותם. ישנן זכויות שמימושן יסכן את מהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ולימים, כנראה, אף את קיומה".
גישתך נחזית כגישה גזענית. הערבים הם מיעוט מכובד במדינה והם אזרחים שווי זכויות ליהודים. מה היית אומר לו זו הייתה עמדת המדינות המערביות כלפי היהודיים החיים בהן?
"אכן, בפועל אנו משווים תמיד את מצבם של הערבים בישראל למצבם של מיעוטים יהודיים בעולם. כל הכופר בהשוואה וסובר שהשוויון המוחלט אינו אפשרי עתה בישראל זוכה לכינוי הגנאי 'גזען'. אבל, ההשוואה בין ערביי ישראל ובין היהודים במדינות אחרות היא טעות חמורה. המיעוט היהודי לא היה מעולם חלק מעם שאיים על המדינה שבה חי. יהודי שהוא חבר הקונגרס או הסנט בארה"ב, חבר בפרלמנט הבריטי או הצרפתי, לא היה מעולם ואינו נמצא עתה בניגוד עניינים בגלל היותו יהודי והיותו חבר בבית המחוקקים של המדינה בה הוא חי, כי העם היהודי מעולם לא איים ואינו מאיים על אותה מדינה, ולא על אופייה ולא על אורח החיים של העם המתגורר בה. נהפוך הוא: מאז תקופת ההשכלה, השתדלו היהודים להתבולל (לאו-דווקא מבחינה דתית) בחיי החברה בה חיו, או לפחות לנהוג כמנהגיה, ולקבל עליהם את אורחות החיים המקובלים בה".
אבל ערביי ישראל נאמנים למדינה, לא כן?
"ערביי ישראל הם המחותנים, החתנים ובני הדודים של ערביי יהודה, השומרון ורצועת עזה. גם בהיותם הנאמנים ביותר למדינת ישראל כמדינה יהודית, הם נמצאים בניגוד עניינים בגלל הנטייה הטבעית והאנושית של כל אדם לטובת בני עמו. הקמת מדינה פלשתינית ומסירת הגולן לסוריה חשובה עבורם, והם יתמכו בכל החלטה המקדמת מטרות אלו ללא כל היסוס והרהור גם אם טובתה של מדינת ישראל אינה מצדיקה זאת".
ומה אנו למדים מכך?
"לא יייתכן שח"כים ערביים ישפיעו, יצביעו ויחליטו על תקציב הביטחון של המדינה ולא יייתכן שערבים יחליטו על גורל הגולן ועל פינוי אפשרי של התנחלויות, כי בשיקוליהם הם לא יקחו בחשבון את טובתה של מדינת ישראל. אם רוב יהודי יחליט בנושאים אלה, שהם נושאים קיומיים עבורנו, אקבל את הדין, גם אם אחשוב שהרוב טעה".
אבל החוקים מבטיחים שוויון בין יהודים וערבים?
"כל החוקים המיועדים להבטיח שוויון מוחלט בכל נושא בין יהודים ובין ערבים ללא הבחנה בין נושא קיומי לעם היהודי בארצו לבין נושא שאין לו השפעה על כך, אינם פועלים לטובתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית".
למשל?
"כיום, אין עילה משפטית השוללת את זכות הערבי לכהן כרמטכ"ל, כראש השב"כ או כראש המוסד. אבל, לדעתי, הכל מסכימים שהשעה אינה הולמת את מימוש הזכות הזאת. איש לא יעלה על דעתו שכל עוד אין שלום, הרמטכ"ל וראש המוסד לא יהיו יהודים. אני משוכנע שתיקים ביטחוניים חסויים ביותר של חשודים ערבים לא יגיעו לידיו של שופט ערבי, למרות הצהרת האמונים שלו למדינה, ולו כדי לפטור אותו מחשש של לחצים אפשריים של בני עמו, לפחות, לחשוף את סודות התיק".
כיצד אתה מתייחס למסמכי החזון של ראשי הציבור הערבי בישראל וארגון עדאלה?
"מסמכי החזון האלה ממחישים היטב את ניגוד העניינים שבו נמצאים הערבים, שלא טובת המדינה היהודית היא לנגד עיניהם. במסמכים אלה יש ביטוי ברור לרצונם להפוך את המדינה ל"מדינת כל אזרחיה" ולא להשלים עם היותה מדינתו של העם היהודי, שבה יגורו, כמובן, באושר ובשלווה גם בני המיעוט הערבי ובני לאומים אחרים. אין במסמכים אלה הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית שקמה מכוח החלטה 181 של האו"ם על הקמתן של מדינה יהודית ושל מדינה ערבית. אבל יש ביטוי במסמך של עדאלה להקניית זכות וטו ל-75 אחוז מחברי הכנסת של המפלגות הערביות להצעת חוק הפוגעת לדעתם "בזכויותיו המוקנות של המיעוט הערבי" וכן להשבת הפליטים לישובים הקיימים במדינת ישראל. אני מצטט: "כל הערבים אזרחי מדינת ישראל, אשר נעקרו מכפריהם או מאזור מושבם במהלך שנת 1948 ולאחר מכן ולא הורשו לחזור אליהם, יהיו זכאים לחזור לכפריהם ולאזור מושבם המקורי; ייקבע בחוק מנגנון הן לפיצוי הולם בגין הנזקים האישיים שנגרמו לפרטים אלה ולמשפחתם מאז עקירתם והן לסיוע לבנייה של הכפרים ו/או הבתים באיכות ראויה". המסמכים מעידים על כוונותיהם של הערבים בישראל. הם אומרים את האמת".
דיברת על חוק השבות כחוק שאינו עומד במבחן השוויון. בית המשפט העליון הכיר למעשה בזכות קיומו של החוק למרות שאינו חל על הערבים. לכן, מדוע ראית סיכון משפטי לקיומו במתכונת הנוכחית?
"השופט
אהרן ברק, שכיהן כנשיא בית המשפט העליון, היה מודע לכך שחוק השבות הוא חוק המפלה לרעה ערבים, בכך שאינו מאפשר להם להיכנס מכוחו למדינת ישראל. בפסק הדין הידוע כפסק דין "קציר" (שמכוחו נכפתה קבלת זוג ערבי לישוב קציר) הוא הסביר כי מותר למדינה לפתוח את הדלת לצורך כניסתם אליה של יהודים בלבד אבל בתוך המדינה חייב להיות שוויון מוחלט בין יהודים לערבים. לדעתי, עם כל ה
כבוד, ישנה טעות בדבריו, כי המפתח של דלת הכניסה למדינה נמצא בתוך המדינה, כלומר בחוק השבות, ולא מחוץ למדינה. לכן, לא מן הנמנע, שלא ירחק היום שארגון עדאלה ידרוש בבית המשפט העליון בשם השוויון את חקיקת חוק השיבה או תיקון לחוק השבות, כך שגם לערבים תוקנה זכות הכניסה החופשית לישראל".