מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס העלה את קרנו של המוסד אותו הוא מנהל. על כך אין עוררין. חיצי הביקורת נורו כלפיו בגין שימוש יתר באמצעי התקשורת למינוף הדוחות שלו וליצירת רעש תקשורתי וציבורי. המצדדים בגישתו התקשורתית יטענו מנגד, האם במדינה כמו שלנו אפשר לקדם משהו ללא שימוש בכלי התקשורת? כולם צודקים. כל אחד מנקודת ראותו. כמו תמיד הפשרה חבויה במינון.
זו לא הסוגיה המהותית שלשמה התכנסנו. אני מוטרד מתופעה אחרת. מה המוסדות המבוקרים עושים עם הדוחות עבי הכרס שנכתבים אודות התנהלותם המנוגדת לכללי המינהל? האם הדוח מעלה אבק כרגיל? האם מי מהמנכ"לים של אחד המוסדות המבוקרים לוקח ברצינות את המסקנות וההמלצות לפעולה המפורטות בדוחות המבקר, מכנס ישיבת הנהלה, מציג את המסקנות הקשות, מחלק משימות לצוותים ומנחה אותם כיצד ליישם את הלקחים ואף מקצה תקציב מיוחד לתיקון הליקויים התלויים ועומדים? ההיסטוריה מלמדת שזה לא קורה. ואם כן, זה קורה בשוליים הזניחים.
אנו האזרחים לא יודעים על כך. למה? כי לא פורסם דבר באמצעי התקשורת בעניין זה. כי תיקון ליקויים זו ידיעה חיובית, שלא מעניינת את כלי התקשורת. כי מבקר המדינה לא עושה follow up על דוחותיו. מכסימום, ובחלוף שנים רבות, הוא מבקר שוב את אותו מוסד, מוציא דוח עדכני וגם מזכיר בעקיצה ביקורתית כי המבוקר הנדון הוא קליינט ותיק שהגיע לו ביקור נוסף של עובדי המבקר, כדוגמת מערך הכבאות וההצלה.
מתי דוח המבקר לא נשאר יתום?
מתי דוח המבקר לא נשאר יתום?, כאשר עולה חשד לעבירות פליליות או אז, נדרש היועץ המשפטי ל
ממשלה לבחון הממצאים ולהורות למשטרת ישראל לפתוח בחקירה. אם בדוח מעורבים אישי ציבור ויש ממצאים על גניבת כספים וחשד למתן שוחד, כלי התקשורת יעוטו בצדק על הסיפור, יפרסמו אותו בכותרות ראשיות ביום פרסום ההחלטה לפתוח בחקירה פלילית ויחזרו לעסוק באייטם הבא, העולה לסדר היום המוטרף המאפיין את השכונה המזרח תיכונית בה אנו חיים.
אם וכאשר יעצרו חשודים בפרשה, אם יוגשו כתבי אישום ויתנהלו דיונים בבית המשפט, נזכה לראות צילומים של החשודים בכותרות העיתונים והטלוויזיה, לפי שיקול דעתם של העורכים בכלי התקשורת השונים.
אין ספק, התרחשות פלילית מסוג זה נופלת בגדרו של מימוש אפקטיבי לדוחות הביקורת של מבקר המדינה. ומה לגבי אותם דוחות אפורים שאין בהם את החומרים הפליליים העסיסיים?, מי ימנע את קבורתם מתחת לערימות אבק?. מה שאפור ולא עסיסי לעולם לא יעניין את כלי התקשורת. הצבע האדום תמיד מוכר יותר.
למבקר המדינה אין שיניים
גם מבקר המדינה בהגינותו כי רבה קובל על כך בישיבה של וועדת הכספים של הכנסת, שלמוסד מבקר המדינה אין שיניים, "צריכה להיות אמירה ברורה בחוק שתיתן את השיניים למבקר המדינה", הסביר המבקר בוועדה והוסיף לטעון כי לפני שנים הוגשה הצעה לוועדה לביקורת המדינה לפיה, בעל תפקיד במוסד מבוקר שלא מתקן את הליקויים חרף דוחות חוזרים ונשנים ינקטו נגדו צעדים משמעתיים על דעת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שנהוג במדינות המתוקנות.
הצעת החוק המדוברת ממתינה להחלטת וועדת שרים לחקיקה לאחר סדרת דיונים בוועדה לביקורת המדינה. החלטה טרם התקבלה, בגין מחלוקת קיימת בין המבקר לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה ועל כך מוסר המבקר לוועדה: " ניסיתי בכל דרך אפשרית לנסות ולהציל את ההצעה הזו - ולצערי הרב בלא הצלחה".
במשרד ראש הממשלה הוקם אגף מיוחד שנקרא, "אגף המפקח הכללי לענייני ביקורת המדינה". כמה כבר יודעים עליו ועל פעילותו. מעט מאד, אם בכלל. עיון באתר משרד ראש הממשלה חושף את מטרת הקמת האגף: "שיפור תפקודו,יעילותו ואיכותו של השירות הציבורי בעקבות תיקון ליקויים שהועלו על-ידי מבקר המדינה". לחיזוק ולתמיכה בחשיבות השגת המטרות המוצהרות מובא ציטוט ממכתבו של ראש הממשלה נתניהו מחודש מאי 2009 למנהל האגף בזו הלשון: "יעילותה של הביקורת, מקיפה ורצינית ככל שתהיה, מותנית בכך שהיא תילמד ותיושם על-ידי הגופים המבוקרים..."
אותו אגף אכן מנפק דוחות מעקב כפי שמדווחים לו הגופים המבוקרים. זו טיפה בים. לאגף זה אין סמכות ויכולת לבדוק את אמיתות הממצאים. הוא נשען רק על דיווחים של המבוקרים. האם זה מספק? כנראה שלא. מבלי לזלזל בחשיבות אגף המפקח הכללי, הגיע הזמן להרחיב את קשת הצבעים של עולמנו המוסרי, הערכי והשלטוני. אסור לוותר למחוקקים. חייבים להניע אותם לפעולה לתיקון חוק מבקר המדינה שיקנה לו אמצעים, סמכויות וסנקציות לאכוף על המבוקר את ביצוע המסקנות העולות מדוחות הביקורת, כמפורט בהצעת החוק שהונחה על שולחן וועדת השרים לחקיקה.
איך עושים זאת? על כלי התקשורת באשר הם להתגייס למשימה במלוא העוצמה, לשנות ליין אפ, להקצות תחקירנים לפי תחומי התמחות שילמדו באופן מעמיק את ממצאי דוח המבקר, יכירו את המבוקרים, יאספו עליהם מידע, יעקבו אחר ביצוע תיקון הליקויים כעולה מדוחות הביקורת, יציקו בשאלות למבוקר, ידרשו הסברים, יפרסמו בהבלטה ובנימה חיובית את המוסד שתיקן הליקויים ובנימה שלילית את זה שלא הגיב לפניית התקשורת, שנותר אדיש לממצאים החמורים, שלא ירפו ממנו עד אשר יצא ממנו עשן לבן של תיקוני ליקויים שנועדו לטייב ולשפר את המינהל הציבורי האמור לשרת אותנו האזרחים המשלמים את משכורתם.
כנהוג במחוזותינו, יבוא יום, והוא יגיע יותר מהר מהצפוי, שהמחוקקים לא ירשו לעצמם להישאר אדישים לנוכח גל הפרסומים התוקף את תפקודם והתנהלות המשרדים המבוקרים שבאחריותם המיניסטריאלית והמקצועית, ויחישו את הליכי החקיקה המקנים שיניים חדות למבקר, כפי שהוא מבקש שנים ולא מקבל. אשרי המאמין. אני מאמין למבקר ופחות לאמצעי התקשורת, שלא בדיוק מוכיחים רצינות ודבקות במשימות מסוג זה. הלוואי ואתבדה. המדינה תרוויח.