בישראל ישנם בסביבות מאה ושלושים אלף מורים, שמהווים כוח אלקטוראלי עצום, שצריך להיות מתורגם לכוח של שינוי ועשייה חשובה בחברה הישראלית. למרבה הצער, המורים שחברים ברובם בהסתדרות מורים מושחתת, חוששים להתארגן מחדש למרות שההסתדרות כבר אינה מייצגת אותם, ורק כופה עליהם רפורמה שפוגעת בהם, ובמערכת החינוך כולה.
למורים יש תפקיד חשוב בחברה שהוא מעבר ללמד תלמידים, והם אמורים לעצב את החברה בה הם חיים, ולחנך את החברה כדי שתפנה לאפיקים מוסריים וחיוביים יותר, מאלה שאליהם פונה ישראל היום. כדי למלא את השליחות הזאת שלהם המורים צריכים קודם כל לייצר מנהיגות סולידארית בתוך המגזר שלהם, שתבטיח להם שמירה על העצמאות שלהם, ותאבק בניסיונות של משרד האוצר ושל מנהיגות הסתדרות המורים הנוכחית, להפריט באיטיות את מערכת החינוך, ולהחליש משמעותית את היכולת שלהם להשפיעה ולשנות.
משרד האוצר שמעוניין להפריט את מערכת החינוך ומודע לכוח הרב של המורים, פועל בצורה מחושבת והדרגתית כדי להחליש את המורים, באמצעות יצירת פיצול בתוך מגזר זה, ויצירת ארגוני מורים מתחרים.
רפורמת אופק חדש שבין השאר פגעה באופן בוטה בתנאי ההעסקה של המורים שחתומים עליה, בראש ובראשונה נועדה כדי לחסל את יכולת המורים להתארגן וליצור גוף סולידארי, שיוכל להיאבק למען מערכת חינוך ציבורית טובה יותר.
הרפורמה גרמה לפגיעה באחדות של המורים, על-ידי כך שיצרה הבחנה בין מורים שמלמדים ביסודי, מורים בחטיבות ביניים, ומורים שמלמדים בתיכון, תוך שהיא בשלב הראשון בעיקר פוגעת במורים מהיסודי. מורים מהיסודי היו הראשונים שחויבו להיכנס לרפורמת אופק חדש, בעוד למורים בתיכון ובחטיבות הביניים ניתנה האפשרות לבחור לא להיות ברפורמה. המהלך הזה של האוצר ושל מנהיגי הסתדרות המורים הצבועים, יצר פיצול באינטרסים של המורים, ובכך שבר את היכולת של המורים לשלב כוחות ולצאת למאבק משותף.
עדות נוספת לכך שהמטרה המרכזית של הרפורמה הייתה לשבור את היכולת של המורים להתארגן, היא העובדה שפקידי האוצר לא הסתפקו בכך שריסקו לחלוטין את הסולידאריות בין המורים, הם גם דאגו לכך שהרפורמה תחליש מאוד את היכולת שלהם להביעה בחופשיות את עמדתם.
אופק חדש העניק למנהלים ולמשרד החינוך סמכויות הרבה יותר נרחבות, שמאפשרות לפטר מורים ביתר קלות, להעביר מורים מבית ספר לבית ספר, ולהפעיל סנקציות כנגד מורים שמנסים להיאבק ברפורמה. משרד האוצר ומשרד החינוך עשו גם שימוש נרחב בכלים אלימים אלו, כשהם מדכאים את היכולת של המורים למרוד. מעדויות של מורים עולה שאלפי מורים אולצו בכוח להיכנס לאופק חדש, מאות אחרים פוטרו, והרבה מורים עברו מסכת התעללות, שכללה העברת מורים מבית ספר לבית ספר, עיקובים וניקויים במשכורות, וסנקציות דומות אחרות.
רפורמת אופק חדש גם אסרה על מורים להשתמש בזכות הבסיסית שלהם למחות כנגד הרפורמה או לשבות, כאשר המנהלים ומשרד החינוך הניחו את חרב הפיטורים מעל ראשם של מורים "סוררים", שניסו לעורר את המורים למאבק כנגד הרפורמה.
משרד האוצר הצליח במזימה שלו, כאשר ניתן לראות שהיום המורים לא מצליחים לייצר שום מאבק על זכויותיהם, או על טובתה של מערכת החינוך. דוגמה מאלפת לאופן שבו האוצר הצליח לסרס את היכולת של המורים למחות, בולטת במאבק הציבורי להגביל את מספר התלמידים בכיתה. בישראל מספר התלמידים בכיתות הוא מהגבוהה בעולם, אבל למרות שעברו החלטות ממשלה וחקיקה בנושא, משרד האוצר מצליח למנוע את העברת הכספים, שנדרשת כדי להקטין את הכיתות. באמצעות חוק ההסדרים האוצר מעקב את העברת הכספים, שאמורים לאפשר את יישום החוק, והתוצאה היא שהכיתות בישראל ממשיכות להיות הכיתות העמוסות ביותר בעולם המערבי.
במדינות מערביות המורים התארגנו והצליחו לאלץ את הממשל לממן את הקטנת מספר התלמידים בכיתה, אבל בישראל המורים אינם נאבקים כלל, כי רפורמת אופק חדש החלישה אותם ופגעה ביכולת שלהם למחות. המורים היום פשוט מפחדים, ולכן משרד האוצר מרשה לעצמו ליבש את מערכת החינוך הציבורית, ובמקביל להתחיל את תהליכי ההפרטה במערכת החינוך.
הדרך היחידה של המורים להיאבק במגמות האלה היא להתאחד שוב בעזרת כוחות פוליטיים, והצטרפות לארגוני עובדים אחרים, שייצגו אותם ויעזרו להם להיאבק באופק חדש ובמגמות ההפרטה. מורים חזקים זה האינטרס של הציבור כולו שרוצה מערכת חינוך ציבורית מתפקדת, ולכן אנחנו צריכים לדאוג לכך שרפורמת אופק חדש תבוטל, ושהכוח שלקחה הרפורמה מהמורים יוחזר אליהם.