שיקום מבנים בעקבות אסונות [שריפות, רעידות אדמה, שיטפונות, מלחמה, הינתקות וכיוצא בזה] מטופל באמצעות פנייה של הדיירים/הבעלים של המבנה הניזוק אל חברת הביטוח בה מבוטח המבנה, ו/או אל קרן הפיצויים של מס רכוש.
בשני המקרים מדובר בפעילות מיוחדת של האזרח מול הרשות, של האזרח מול הממסד, של האזרח מול המנגנון הבירוקראטי שמטבעו הוא מנגנון הפועל על-פי כללים משלו ובראש מעייניו הקופה הציבורית או הכיס הביטוחי אשר לגבי האזרח כמוהו כקופה הציבורית [גם כאשר מדובר בחברת ביטוח בבעלות פרטית].
יש לכך יתרון, ויש לכך חסרונות.
היתרון הוא הכיס העמוק, שככל שמאפשרים לו יועציו - וללא שום הגבלה - הוא משלם.
החסרונות הם רבים וצריך לדעת כיצד להתמודד איתם.
ההערכות של נציגי חברת הביטוח או הגופים המקבילים, הדומים לה, הינן בדרך כלל הערכות מינימאליות המושתתות על חוות דעת של מומחים, שעבודתם מובטחת אצל חברות הביטוח כל עוד הם מקבלים מרות, דהיינו, נאמנים לתכתיבים של מי שאמור לשלם את הפיצויים.
דברים בעלמא?
ובכן, לא אחת נתקלתי בהערכות בלתי ריאליות - ותמיד ההגזמה והסטייה מההערכה הנכונה הייתה לטובת חברת הביטוח.
ראה לדוגמה ההערכות של שמאי
מקרקעין הבאים להעריך שווי של נכס לצורך משכנתה - הערכות אלו יהיו תמיד מזעריות, לטובת ביטחונו של הבנק.
אשמח להיווכח האם יש מישהו שבידו הערכה מנוגדת להכללה זו.
הנושא השני הינו חוסר מקצועיות עד כדי הזנחה בניגוד לדין.
לאמור, אין לתת אמון באנשי המקצוע המלומדים הנשלחים אליך לצורך בדיקת נדל"ן שנפגעו.
נלמד זאת דרך מקרה שהוא בבחינת פרט המלמד על הכלל:
בית בעיר נהרייה נפגע מטיל, שנורה לעברו מלבנון במלחמת לבנון השנייה. אותו טיל הרס קירות ותקרה בקומה חמישית של בית מגורים, היו גם נפגעים בנפש, ולאחר הטיפול בנפגעים - הגיעה העת לעשות חשבון עם בעלי הדירה בקומה החמישית שספגה את הטיל, וכאמור, התקרה והקירות בדירה זו נשברו וקרסו.
מטעם המדינה נשלח קבלן לביצוע השיפוץ - אשר לא הכין כלל תוכניות קונסטרוקציה כנדרש בחוק התכנון והבנייה תשכ"ה -1965, במקרה מסוג זה של הרס תקרה וקורות כפי שארע במקרה הנדון.
זאת ועוד, לא די בכך שהקבלן עבד ללא תוכניות וללא כל פיקוח הנדסי, ללא היתר בניה ושלא כדין, אלא גם המדינה שקבעה את מנגנון הביצוע יצאה מהתמונה מהבחינה המשפטית והכתיבה הסכם בו היא אינה צד, בין אותו קבלן לבין בעלי הדירה שנפגעה.
פרטי המקרה שמורים עמי.
לאמור, המדינה/חברת הביטוח נוהגים שלא כגוף ממלכתי אשר בראש מעייניו טובת הציבור ובעיקר טובת בעלי הנכס שנפגע, אלא כגוף פרטי לכל דבר ועניין, במובן השלילי של המילה; גוף המתחמק מאחריות, מתרשל בעיקר תפקידו, ומפקיר את הנזקקים לשירותיו.
כל זה חמור במיוחד במצב בו יש לגוף שרלטני זה מונופול, ואכן, ללא האכיפה הפרטית -הבאה במקביל או לאחר הפעילות ה"ציבורית" - יש לחברות הביטוח ולקרן הפיצויים מונופול.
בכל מקרה של חשד לעיוות דין בנושא שיעור הפיצויים או טיב התיקונים, קיימת הדרך לאכיפה פרטית - באמצעות פנייה אל מומחים שיבדקו את החשד ויעמידו דברים על דיוקם.