מכתבם של 300 הרבנים נגד מגורי ערבים בעריהם אינו מכתב הלכתי. כל כולו לאומנות שדופה. "300 הצדיקים" המשמשים את השלטון הכופר בכל ימות השנה (בכשרויות מפוקפקות, בגיורי חלומות ועוד...), יודעים היטב את המושג "הלכה שאין מורים אותה". מעניין גם כמה מקפידים החותמים על מחלקות העירוב, הכשרות והנישואין בעריהם, שלא נותר להם שום דבר הלכתי אחר מלהתעסק בו אלא בהלכה שאין מורין אותה, וכל כולה מביאה לפיקוח נפש מאומות העולם. ופיקוח נפש, כידוע, שקול כנגד הכל. אותם רבנים באים ברובם מהזרם הדתי-לאומני, שחרת על דגלו את "הברית ההיסטורית" עם הציונות, והם זועקים חמס נגד רוב החרדים. לא נראה לי מוזר שתתקיים בהם ההלכה "הפה שהתיר הוא הפה שאסר". כמו שלשרון הייתה זכות, מכוח הלכה זו, להוריד את המתנחלים (לאחר שהוא העלה אותם), כך יכולה המדינה לפטר את אותם רבנים מטעם מכוח הלכה זו, שתמול-שלשום הם כופפו ראשיהם המבולבלים לה.
מאחורי "פסיקת הרבנים" הללו עומדת רוח אחרת, משיחית, המתירה מצוות כדי לקדם לאומנות נוכרית. בספר דברים מוזהרים בני ישראל על כך שהקב"ה ינסה אותם ב"נביא שקר" וב"חולם חלום". ב"נביא שקר" מדובר בעיוות היהדות בידי משיח שקר, שיתיר מצוות כדי לקדם את החשת הגאולה בדרכים שאינן לפי תורת ישראל, וישתמש בעיוות תורת ישראל לשם כך. "חולם חלום" מתייחס לאלה שינסו לגאול את ישראל בהשקפה אנטי-תורתית ממש. הזרם הדתי-לאומני הוא המשכם של נביאי השקר שהמיטו אסונות של כליה ופוגרומים על העם היהודי, ובראשם שבתאי צבי. כך היו דרכי משיחי השקר, וכך זו דרכם של הקליפות הסרוגות: להתיר הלכות ודקדוקים במצוות, משום שמדינת ישראל היא ה"אתחלתא דגאולה". המרידה באומות העולם הייתה דרכם של משיחי השקר משום "גאולת ישראל", וזו דרכם של המתנחבלים והציבור הלאומני-דתי. לא במקרה הרבנים ה"חרדים" המעטים שחתמו על מכתב זה שייכים לזרם חרדי-חסידי שבדור האחרון הוציא עצמו מן החרדיות, התיר מצוות והשקפות, ומאמין שהמשיח כבר הגיע. אצלם מצוות "כיבוש ארץ ישראל" עומדת מעל שאר המצוות, כולל ענייני גרות ופיקוח נפש. הלך הזרזיר הסרוג אצל העורב השחור והמשיחי, ויחד הוציאו מכתב שהוא בבחינת פיקוח נפש והתרת הדם היהודי על-פי המסורה שבידם, מסורת שבתאי צבי.
תמהתי לא פחות על תגובתם המתחסדת של הקוראים לפטר רבנים אלה, כחברי הכנסת זוארץ והורביץ. ח"כים מהמרכז ומהשמאל הציוני מתחברים ללאומנים, כאשר האחרונים מתירים עוד הלכה ועוד הלכה מישראל. אנשי "הבית הפתוח", למשל, אירחו את הרב שמואל אליהו, בידעם היטב מה דעותיו בנושא השלום. מוטי אילון, אחיו בני ו
אורי אורבך הם יקירי השמאל והמרכז הציוני, על אף שמדובר בניצים לאומנים טורפים. כאשר מדובר בגיוס חרדים לצבא, הופכים רבנים מסוג חותמי המכתב ליקירי השמאל והמרכז הציוני. רבנות ציונית מטעם, "רוב יהודי" בארץ והתמסרות לתרבות המערב הם דברים חשובים יותר לשמאל הציוני מהמאבק נגד הלאומנות והגזענות. אחרת, השמאל הציוני היה מחרים את הסרוגים, כפי שהוא עושה זאת לחרדים. הוויכוח של השמאל הציוני עם הסרוגים וחותמי המכתב אינו על מהות, אלא על הטקטיקה. כאן בא החיבור בין הרצל לרב קוק, בין "השומר הצעיר" לקיבוץ הדתי, ובין חותמי מכתב הרבנים לאלה שאירחו אותם ב"בית הפתוח" בירושלים.
לגורמים החרדים באמת אני מציע שלא לפגר אחרי רבנים סרוגים שלא נתנו ידם למכתב מטורף זה (משום קבלת המלכות הציונית כ"הלכת-על" על היהדות), כרבנים שאר ישוב הכהן ויעקב אריאל. לרב חרדי ברור שלא רק עניין "לא תתגר בהם" פוסל את המכתב, אלא גם אין זה זמן לחדש "הלכה שאין מורים אותה". רעיון נלוז זה מקורו ברבנים קלישר, אלקלעי וקוק, שהוצאו מחוץ למחנה בידי גדולי ישראל כהרב מבריסק, האדמו"ר הראשון מבאבוב, ה"בן איש חי", ה"סבא קדישא" אלפנדרי, ה"חפץ חיים", האדמו"ר ממינקש, האדמו"ר מ
בעלז והאדמו"ר מליובאוויטש.