בין הקבורה הרשמית של תוכנית ההקפאה לבין אקורדי הסיום של הטרגדיה על הכרמל החמיצה התקשורת ביקור יוצא דופן של משלחת פרלמנטרית אירופית - חיובי לשם שינוי. ההתפכחות באירופה מעלה גל של מפלגות ימין, שעיקר מצען הגנה על הציוויליזציה המערבית בפני האיסלאם הרדיקלי, המאיים על מה שהם מכנים "התרבות היהודו-נוצרית". מדאיגים אותם אידיאולוגיית ההתפשטות והכיבוש, הדיכוי החברתי והאיום הדמוגרפי. בכמה מארצות אירופה הגיעו המפלגות האלה להישגים נכבדים. בהולנד, מפלגתו של חרט ווילדרס כבר משתתפת בעקיפין בשלטון.
דרך הילוכן מגלות המפלגות האלה, שהכוחות המאיימים על אירופה החופשית הם גם אויביה בנפש של ישראל, וישראל היא בעצם קו החזית הקדמי של מלחמתם שלהם: אויב משותף, אינטרסים משותפים.
על הרקע הזה הגיעה לארץ קבוצה שרובה פרלמנטרים אירופים - מגרמניה, אוסטריה, בלגיה, שוודיה, שוויצריה, אנגליה ועוד - וגם העורך הראשי של ה"קרוננצייטונג" האוסטרי וכן נשיאת ארגון אוסטרי חשוב לזכויות האדם, בעל צביון שמרני. בביקורם באלון מורה, במבט ממצפה לונץ מעל הר כביר, הם נחשפו למחסום האדיר שמהווים הרי השומרון בפני כל חזית מזרחית, וממילא לחיוניות הביטחונית של מפעל ההתנחלות. עצם הביקור ביטא תמיכה, וזה כשלעצמו לא מעט. עוד יותר חשוב, שמה שראו ושמעו, עשוי להעמיק אצלם את תחושת הסולידריות איתנו, מול הסכנה המשותפת.
אלא, אליה וקוץ בה. אחד המשתתפים, ומן החשובים שבהם, ראש המשלחת האוסטרית, הנס כריסטיאן שטראכה, עברו הפוליטי מפוקפק. המפלגה שהוא עומד בראשה הייתה מפלגתו של יורג היידר, ניאו-נאצי מובהק.
גלשתי בגוגל ומצאתי שבגילאי 20-18 שטראכה אכן הסתובב בחוגים ימניים קיצוניים, ולימים אף שימש כסגנו של היידר. אלא, בשנת 2005 הוא גרם להיידר לעזוב את המפלגה ולא מצאתי נגד המפלגה בראשותו טענות העלולות להטריד אותנו. גם לא מצאתי שייחסו לשטראכה אי פעם התבטאות אנטישמית. בראיון לעיתון "זלצבורגר נאכריכטן", משנת 2007, התבטא: "אין במפלגה מקום לנאצים. יש לי מצפון נקי. מעולם לא הייתי ניאו-נאצי ואף פעם לא אהיה. אני שולל פאשיזם וכל משטר טוטליטארי וכן כל אלימות ואנטישמיות. בגיל 18 לא הייתה לי דעה פוליטית מוצקה".
שאלה: אדם כזה, שזה כמה שנים מצדד בישראל וכעת, כאשר מנבאים לו סיכוי להגיע לשלטון בארצו, בא לכאן, מדליק נר חנוכה במוזיאון גוש קטיף ומביע אהדה למדינת היהודים - האם עלינו לדחות את ידו המושטת?
בשמאל טוענים, שהאיש בא לכאן כדי לקבל לגיטימציה, וזה ללא ספק נכון. אולם מי שמחפש הכשר אצלנו, האין זה סימן שהוא מאמין שהזדהות עם ישראל תועיל לו במפלגתו ובדעת הקהל בארצו? ואם כן, מה רע בכך? מה היינו אומרים עליו, לו חיפש לגיטימציה אצל אויבינו?!
מקרהו של ג'יאנפרנקו פיני יוכיח. עברו של הפוליטיקאי האיטלקי הזה שחור משחור. האיש עמד בראש מפלגה ניאו-פשיסטית והתגאה ב"מורשת מוסוליני". בשנת 1995 חל אצלו מפנה. הוא הסתייג מן הפשיזם, אימץ את ערכי הדמוקרטיה והכריז: "שיניתי את דעתי". מטעם מפלגתו של ברלוסקוני כיהן פיני כסגן ראש ממשלה וכשר חוץ. בתחילה, הסתייגו כאן מגישושי ההתקרבות שלו לישראל וראו בהם ניסיון "לקבל לגיטימציה". פיני הוא היום מדינאי מן הבולטים באיטליה, ואת ידידות האמת שלו לישראל הוכיח במעשים.
האם שגינו כשלחצנו את ידו המושטת?
כל ביקורת מן השמאל על מגע בלתי ראוי עם גויים בעלי עבר מפוקפק חשודה בחוסר כנות. מי מהם סירב אי פעם להתרועע עם מנהיגי פת"ח, למשל, כולם מרצחים ושונאי ישראל, וביניהם אבו מאזן, מממן טבח מינכן ומכחיש שואה?
העולם השתנה. בעבר, נשענו היהודים על החוגים הליברלים והסוציאליסטים. מפלגות בעלות צביון לאומי, אם לא היו אנטישמיות במפורש, מכל מקום התנכרו ליהודים. היום, נטרפו הקלפים. סוציאליסטים וקומוניסטים עומדים ליד גלוחי ראש ניאו-נאצים בחזית אחת עם האיסלאם הלוחמני נגד ישראל. גם בארה"ב התהפכו היוצרות. מרכז הכובד של התמיכה בישראל עבר למפלגה הרפובליקאית, ודווקא נוצרים פונדמנטליסטים נעשו תומכים נלהבים של א'י השלמה.
אין להתפלא שתהליך דומה מתחיל להתרחש באירופה, וישראל עשויה למצוא בעלי ברית דווקא אצל מפלגות ימין לאומיות, אנטי-איסלאמיסטיות. מפלגתו של חרט וילדרס בהולנד הייתה החלוצה, המשלחת האחרונה היא המשך מבטיח.
לשמאל, הרוכב על גלי הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם, מפריע כל מחווה של לגיטימציה לישראל, ובמיוחד למפעל ההתיישבות ביו"ש. וכפי שהשמאל מתיימר להיות "משגיח כשרות", לפסול תרומות מנוצרים, ר"ל, וזאת לאו-דווקא מתוך דאגה כנה לדת, כך יש לפקפק בטוהר כוונותיו כשהוא מפשפש בעברם של גויים המבקשים את קרבתנו.
הערת אזהרה לסיום: בדברי הסיכום שלהם מצאו כל נציגי המשלחת מילים חמות לזכותה של ישראל על יהודה ושומרון, לבד משטראכה, שהתנסח בזהירות. הוא השתמש (יחיד!) בביטוי "גדה מערבית", דיבר על הניטרליות של אוסטריה על-פי חוקתה, ואת תמיכתו בישראל הביע במלים כלליות תוך הדגשת השותפות במלחמה בטרור. מצאנו פוליטיקאי זהיר ומחושב, הרואה את התמיכה בישראל כמשמשת את האינטרס שלו. אך כל עוד האינטרס הוא הדדי - גם זה משהו.