תפישת הביטחון של ישראל מזניחה מזה דורות את ההגנה עליה. התפישה, במהותה ובמתכונתה, היא תפישה התקפית: כבשנו – ניצחנו. תפסנו מרובה – הצלחנו. כוח המגן העברי הוא בעיקר כוח המשחית ההתקפי. עוצמת ההחרבה וההרס. היכולת להותיר מקום שוקק לעי חורבות. בני אדם מכונים בשמות ומוגדרים במושגים שונים: כוח-אדם, הון אנושי. מדובר, להזכירנו, באנשים חיים. העורף, שרובו ככולו, מאוכלס בני אדם החסרים אמצעי הגנה על חייהם, על ביתם ועל רכושם, מופקר. ההפקרות המתמשכת הזו היא תולדה ותוצאה של הזנחה בת שנים. זה לא חדש. אף שאין אדם נדרש להיות אסטרטג דגול כדי להבין כי במלחמות הבאות - אשר מכאן נישאת תפילה לאי-פריצתן - יותקף העורף באופן אשר הפגיעה בו עלולה להיות קטלנית. האם העורף של ישראל מוגן? האם מושקעת מחשבה ומוקצים משאבים סבירים, חיוניים, שאינם סובלים דיחוי להגנתו? לא. ודאי שלא. המועצה לביטחון לאומי – מי, לעזאזל, אחראי לא רק על החוסן הלאומי אלא על הביטחון הקיומי היומיומי? - לא פרסמה עד היום (ואם כן – הוא לא פורסם ברבים) שום נייר עבודה אשר עשוי ללמד על מידת המוכנות של העורף, עמידותו או סיכויי הישרדותו, במלחמה הבאה, שבה, כצפוי וכמשוער, תהיה ישראל מותקפת במטח טילים בכמות, בעוצמה ובאיכות שטרם ניחתו עליה מאז ומעודה. ההתקפה סקסית יותר מאשר ההגנה. שאלו כל שחקן כדורגל או כדורסל והוא יאשר לכם זאת ללא היסוס. ההגנה מחייבת מאמץ אפור ושקדני. היא כרוכה בעבודת נמלים. עבודתם של כורי פחם. ייתכן כי אין כיום מענה סביר לאוכלוסיה גדולה הנתונה תחת מתקפת טילים. אם זה המצב, נכון לעכשיו, חמור ומפחיד ככל שהוא, יש לומר זאת בגלוי. ואם יש מענה, אף שעלותו עצומה, יש לומר גם זאת. שאלה תקציבית עשויה להיפתר. סולם-עדיפויות שערורייתי מדינת ישראל מפקירה את תושביה גם בעצם קיומו של סולם-עדיפויות לקוי, שגוי, שערורייתי. היא משקיעה מיליארדי שקלים ביישובים – ובתוך כך בהגנה על תושביהם - אשר ברור לכל, ואם לא עכשיו, מן הסתם אחרי עוד מלחמה או שתיים, כי הם לא יוכלו להישאר במקום שהם. מקום שישראל תיאלץ לסגת ממנו ולפנותו. ועדת חקירה לכישלונות המדינה בעורף טיוטת מסקנותיה של ועדת חקירה שטרם קמה על אודות כישלונה של מדינת ישראל להגן על חיי תושביה ניתנת להיכתב כבר עכשיו. ממשלות ישראל לדורותיהן לא השכילו לכונן תפישת ביטחון, אשר ההגנה על העורף היא נדבך מרכזי בה. האם יש גוף כלשהו שהכין עבודת-מטה מסודרת על ההפקרה המתמשכת של העורף? האם באמת מישהו מאמין, באמת ובתמים, כי "כוחות ההצלה" – בכמותם ובהכשרתם המקצועית - מסוגלים לסייע לעורף שיופצץ ויופגז באלפי טילים שיגרמו הרס וחורבן בלתי נסבלים? אין הגנה, יש שכבות-מגן בודדות אפשר לשאול כל מאמן כדורסל והוא יגיד את המובן מאליו: ההגנה חשובה לא פחות מאשר ההתקפה. קבוצה התקפית מעולה ככל שתהיה, שהגנתה חדירה, רעועה ומחוררת, תפסיד. על כל סל שהיא תקלע – היא תספוג שניים. כל מאמן יודע: כל מניעה של ספיגת סל כמוה כקליעת הכדור אל רשת היריבה. אין לישראל הגנה. יש לה, כידוע, שכבות-מגן אחדות, המבוססות על פיתוחים טכנולוגיים עוצרי-נשימה בכוח היוצר שיצר אותם. יש לה מדענים מופלאים, רובם ככולם אנונימיים, העושים לילות כימים בשקידתם על פיתוח אמצעי לחימה, אבל בכל אלה לא די. כל עוד ישראל לא תשים את ההגנה על העורף כיעד אסטרטגי, המחייב הקצאת משאבים, אנושיים וכספיים, חסרי-תקדים בהיקפם, אנחנו, בעורף, נמשיך להיות חשופים, לא מוגנים, נתונים לחסדיהם או למצבי רוחם של אויבינו. ראו – הופקרנו. קיראו – הוזהרנו.