רק אחרי אסון השריפה בכרמל, שמענו כבאים שמחו נגד התקשורת בגין ההתעלמות המוחלטת מהפגנות שלהם נגד אחת הממשלות הקודמות, בגין ציוד מיושן.
כמה מילים על הפגנה
הפגנה בלי סיקור תקשורתי, לא שווה חצי גרוש. עם סיומה, יחוש המפגין שדיבר לקיר.
הפגנה עם סיקור עוין, יש בכוחה לרוקן את המפגינים מאנרגיות. עוצמתה של הפגנה עם סיקור אובייקטיבי, מושפעת מעוצמתו של המסר, והפגנה עם סיקור תקשורתי אוהד, מושפעת מעוצמתה של האהדה. היחס של התקשורת להפגנות, מושפע במידה רבה מנשוא ההפגנה. למה, ובעיקר נגד מי. תפגינו נגד
בנימין נתניהו, ותזכו לסיקור אוהד.
תוך כדי הפגנת היחיד שלה נגד שר האוצר נתניהו, ויקי קנפו גילתה על עצמה דברים שלא ידעה על קיומם. הגיבוי, הליווי הצמוד והאהדה הטעינו אותה באנרגיות, ובשלב מסוים היא חוותה הארה. הייתה בטוחה שהיא "שבתאי צבי" חברתית. מנהיגה אותנטית שניחנה בכריזמה סוחפת. יועצי תקשורת הדריכו אותה בטרם העבירה את המסרים שלה לכל הערוצים. בשלב מסוים, בכירי העדר הבינו שהניצול הציני של מצוקתה הניע אותה אל מחוזות הפתטיות, והניחו לה. לפני זה, היה מי שהציע לה להעביר את המסר נגד נתניהו באמצעות גופה העירום, ומארגני הבנות-ז'נבה גמלו לה על טיפשותה בהטסתה לטקס החתימה בשווייץ. יום לפני הבחירות ב-2009,
אילנה דיין ניסתה לסחוט ממנה עוד כמה טיפות ארסיות נגד נתניהו. אחרי שהצהירה על כוונתה להתמודד לכנסת, הבינו נצלניה ש"הכושית עשתה את שלה" והניחו לה...
לא צריך להיות רגיש במיוחד כדי להבין שיום האסון בכרמל, הוא היום השחור של משפחות הנספים. מוות אכזרי במיוחד, ש"הצטלם נהדר". הרייטינג היה בשמיים. מפגינים מקצועיים יודעים, שאין כמו אש להעביר מסר. מהסיבה הזאת, יטרחו ויביאו צמיגים שתכליתם ריתוק הצופה למצוקתם. ואם שני צמיגים בוערים ימגנטו אליהם מצלמות, תחשבו על שריפת יער עם להבות בגובה 30-20 מטר, שהרוח נושאת לאזורי מגורים.
הבמה שקיבל האב השכול ניצב בדימוס זאב אבן-חן הייתה לא הוגנת כלפיו וכלפי ראש ה
ממשלה. אין לי ספק שהמראיין
יאיר לפיד, וכמוהו בכירי העדר, ידעו שהדרישה של האב השכול מהיועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו, נלעגת. ולמרות האמור, התקשורת "חגגה" על אבלו. כל הערוצים דיווחו בהרחבה על הראיון שהצית (סליחה על המילה) מחאה נגד ראש הממשלה. ראיתי אותו, ונזכרתי בויקי קנפו. אבן-חן בנעליים הלוחצות של ויקי קנפו. אין גבול לציניות...
היום ויקי קנפו חיה את חייה באלמוניות המוכרת. מדי פעם, מישהו מקשיב לחוויות שעברה באותה תקופה שהתקשורת "האלילה" אותה. מותו מסמים של בנה הנרקומן, הוא הזיכרון המעיק של חייה. נגזר על זאב אבן-חן לחיות את חייו עם הזיכרון המעיק על מותה האכזרי של בתו האהובה... אני יודע שזה נשמע אכזרי, אבל בדחילו ורחימו אני מציע: תנו לגורל את הכבוד המגיע לו...