עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשו המיסיונרים הבריטים מצפת ומבנה בית-החולים הוחרם על-ידי הצבא הטורקי למגורי-חייליו. בראשית תקופת המנדט הבריטי הוחזר המבנה למיסיון האנגלי ושימש אז כאכסניה של פליטים ערביים-נוצריים שברחו מלבנון. בחלוף כשנתיים עבר המבנה לידי המיסיון הסקוטי, שפעל-אף הוא בצפת ובמקום נפתח בית-ספר תיכון.
בשנת 1944 נמכר המבנה לקופת-חולים הכללית, שהפכה אותו לבית-הבראה מיתולוגי, על שמו של יוסף בוסל, ממייסדי קיבוץ דגניה. במלחמת העצמאות שימש המבנה ללוחמי חטיבת יפתח של הפלמ"ח, שעליה הוטל כיבושה של צפת. רק בתום המלחמה חזר המבנה לייעודו כבית-הבראה.
מאז שנת 1984 עומד המבנה שומם ומצוי בסכנת קריסה של ממש. חזיתות הבטון הנאות של חדר האוכל שלו הושחתו לבלי הכר וגם אגף החדרים הנטוש נסדק ומתפרק. כיום מצוי המתחם בשליטתו של איש-עסקים צפתי, המפעיל בו גן-אירועים.
במצבו האומלל והמדוכדך נידון בית בוסל לכיליון. ככל הנראה הוא יהפוך בקרוב לעוד אתר נדל"ני, ללא שאר-רוח ארכיטקטוני והיסטורי, כשגרזן הכורת יונף גם עליו ללא חמלה.