"בפייסבוק" אמרה לי מישהי, "יש יותר אנשים מבעולם כולו" והיא הסבירה: "אני יודעת שזה כאילו לא הגיוני, אבל העובדה היא שאנשים פותחים כרטיסיות כפולות ויותר, ארגונים ומוסדות – כמעט כולם בפייסבוק, מלבד הכרטיס האישי שלהם. ומי שלא שם – מי סופר אותם בכלל?!".
מארק צוקרברג, צעיר יהודי בן 26, הוגה ומייסד העולם החדש הזה, הפייסבוק, הרשת בה חברים כ-500 מיליון בני אדם מכל רחבי העולם, נבחר כ"איש השנה" על-ידי מגזין טיים היוקרתי, מפני ש"חיבר חצי מיליארד בני אדם ושינה את חיינו". ימים יגידו אם שינה לטוב. כי המהפכה שחולל מארק צוקרברג, גאון הפייסבוק, היא, לדעתי, רק בחיתוליה.
נראה שמארק דנן הוא מבין גדול לצרכים האנושיים - בדידות, רצון ל"צומי", לחיבה, רצון לחשיפה, לפרסום, לחברויות רבות, לפומביות. ועולם בו יש בדידות רבה מדי, כוחניות, עולם בו חברות-אמת מוחלפת באינטרסים, בו חברות הפכה לחיוכים מזויפים, לפרגון למי שצריכים לו, לחנפנות. עולם בו ההפליות, ההעדפות, הזלזול כלפי חלשים ועלובי החיים – הוא העולם לתוכו הוקמה הרשת הענקית, הרחומה והעוטפת – הפייסבוק.
הרשת הזאת, בה חברים מטף עד זקן, ממיליונר עד חסר-כל, מפוליטיקאי משופשף לפועל קשה-יום, יצרה שוויון משעשע וחסר פשרות בין כל המעמדות. הרשת עוררה חיים באנשים שלא היה לכם שום סיכוי לשמוע עליהם אי-פעם ללא הפייסבוק. אנשים אפורים, קשי-עמל וחיים שלמדו פתאום להצטלם, לכתוב, להגיב, להיות מוגבים, הם אוספים חברים, מלקטים אימרות ממקורות שונים, כותבים, משתפים, והרי הם כמעט סלבריטאים של ממש.
אין ספק שהפייסבוק היפך ויצר את מה שהאנושות נלחמה עליו שנים כה רבות, את מה שדם כה רב נשפך עבורו – ונגדו; שוויון אמיתי. איפה עוד תמצאו שמאל וימין חברים ומקנטרים בצוותא כמו בפייסבוק? איפה עוד אפשר למצוא חרדי עם חזות צנועה ומבט מושפל כשברשימת חבריו מופיעה עלמת חן במבטים ישירים לגמרי ובלבוש ישיר לא פחות? איפה עוד יש פדופיל או סוטה אחר האוגר בפייסבוק שלו עלמות חן כה רבות - חשופות וחייכניות? איפה עוד יש מקום בו עקרת-בית מנהלת דיונים פוריים עם פוליטיקאי השמח לכל תגובה ו'לייק', עד כדי תגובה ו'לייק' לכל אחת מהערותיה, תגובותיה...? איפה עוד תראו דיון בפרשת השבוע בין צעירונת חשופה לצדיק לא נסתר ועוד נלווים ומתפלפלים בצ'טים רבי-משתתפים? כל אלו ועוד – רק בפייסבוק.
לדעתי, התואר "איש השנה" קטן מדי עבור יוצר הרשת הזאת. מייסד הרשת נגע בנקודה רגישה הקיימת בכל אחד: הרצון לחיבוב, לחברות, לתשומת לב. בפייסבוק נראה כאילו זה בשליטה שלכם. אתם יכולים לחוש מנהלים חיים חברתיים סוערים, מסועפים ומעניינים. ומובן שזוהי תעודת-עניות לחברה שלנו, שאינה יודעת לתקשר, להעניק, להראות תשומת לב. בקושי זוכרים את יום ההולדת שלכם. אבל אם אתם בפייסבוק ותאריך יום ההולדת שלכם מופיע בכרטיס – יש הרבה סיכויים שתקבלו המון ברכות יפות. וגם אם מר פייסבוק הוא זה ששלח לחבריכם תזכורת שהנה יש לכם יום הולדת, זה הרי יפה מאוד מצידו.
אבל אני צופה שכל המנעמים האלה יהפכו למוקש גדול בחברויות, כי גם בפייסבוק ואפילו יותר מבעולם האמיתי (?) כל דאלים גבר, וגם שם אפשר יותר מבכל מקום אחר, להפגין נוכחות שתלטנית שלא נותנת סיכוי למינוריים שבין החברים, לילדים ולבני נוער שרק רצו תקשורת נעימה וחביבה. ומאחר שזהו המעגל החברתי הכי נפוץ כיום, חשוב מאוד מה קורה שם. ובינתיים זה רק מתחיל. הקשיים, כשיצוצו, יתגלו כפוגעניים ביותר.