פרס נובל לניבול פה

אבל האיש הזה אינו לבד. פרופסור מתחסד נוסף, דניאל בלטמן מהאוניברסיטה העברית, טען השבוע כי ישראל של היום מזכירה לו את גרמניה של 1932. והוא, בניגוד לאגסי, דווקא צודק, אבל מכיוון אחר: כמו גרמניה של שלהי רפובליקת ויימאר, שקרסה בינואר 1933 עם עליית היטלר ימ"ש לשלטון, בשל קואליציה קטלנית של כוחות הרס פנימיים - הקומוניסטים והנאצים, שחתרו יחדיו תחת יסודות הדמוקרטיה הוויימארית, כך ישראל של היום מוצאת עצמה לכודה בצבת של חתרנים מבית: מצד אחד שמאל רדיקלי עוין הפועל יחד עם ארגוני הקרן לישראל חדשה, להסרת הלגיטימיות הבינלאומית מעל מדינת ישראל; ומצד שני כוחות איסלאמיסטים פונדמנטליסטים, בראשות שייח' סלאח ראאד, ארגוני החזית והמעקב הערביים למיניהם. 77 שנים לאחר שהברית המפלצתית שבין השטן הנאצי לקומוניסטים הגרמנים נולדה, וחוללה את מלחמת העולם השנייה שגבתה כ-59 מיליון קרבנות ובהם 6 מיליון מבני עמנו, קמה לנגד עינינו, כאן ועכשיו, ברית עיוועים חדשה, בין שני כוחות חושך אלה: האיסלאמו-נאציזם החדש שמרים ראש כאן בארץ, מזה, וסרטן השמאל הרדיקלי, האנטי ציוני והפרו פלשתיני, מזה. ברית פיגולים שמאיימת שוב על העם היהודי וחותרת לקעקע את עצם זכות הקיום של מדינתו היחידה עלי אדמות. למרבה הצער יש לא מעט פרופסורים דוגמת אגסי ובלטמן, המסייעים, גם אם שלא במתכוון וגם אם מטעמים אלטרואיסטים, להשגת מטרותיה המזוויעות של ברית טמאה זו.

לזכותו של הרב אבינר ייאמר כי הוא אימץ מול ביב השופכין הפעור של הפרופסור המנאץ, את עצתו של החכם מכל אדם: "אל תען כסיל כאיוולתו". הרב אבינר יכול היה להשיב לו, אפילו בנימוס, ש"אם אני לא רב אז אתה לא פרופסור", אבל אפילו את המעט הזה לא עשה, והעדיף להימנות עם הנעלבים ואינם עולבים. בנינוחותו האופיינית הוא הצליח לבלבל לחלוטין את הכסיל מן הרדיו, שרק הלך והחריף ברוב שחצנותו את דברי הבלע שלו: "הוא [הרב אבינר] משקר כשהוא מצטט את כתבי הקודש. הוא משקר כשהוא מצטט את ההלכה. אילו רב הונא ורב אשי היו יוצאים מקבריהם ושומעים אותו, היו חוזרים לקבר... מה יש לדבר עם אדם כזה? האשמה שלנו היא שאנחנו מכתירים אותו ונותנים לו משכורות כדי שיבלבל את המוח ויטיף שנאה, וידבר בלשון רכה כאילו הוא מדבר אהבה. יש גבול", סיכם המומחה מטעם עצמו לכתבי הקודש ולהלכה, שאגב כך גם פסק מעל מגלי האתר, תוך גילוי בורות חמורה, ש"כל המצוות התלויות בארץ ישראל בוטלו עם חורבן בית המקדש השני". (אין פסיקה כזו, אדוני הפרופסור המפוזר. התבלבלת. שנאתך היוקדת בילבלה אותך. מה שניתן לומר בעניין זה הוא, שפוסקי הלכה רבים סבורים שהמצוות התלויות בארץ אינן חלות בימינו מפני שהתנאי לקיומן הוא היותו של רוב עם ישראל יושב על אדמתו, ועל-אף זאת נהוג לקיימן – כמצווה מדרבנן.) מצעד האיוולת שנטף מפי אגסי נמשך ונמשך, מבלי שאיש טרח להפסיקו. "בשלושה דברים ניכרים בני בניו של אברהם אבינו עליו השלום: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. האם האיש הטיפש הזה שדיבר עכשיו הוא רחמן, ביישן או גומל חסדים?... האיש הזה אינני רוצה לדבר איתו". כשהגיעה המתקפה החצופה הזו סוף-סוף לקיצה, נפרדה ממנו המראיינת, בלא שום מילת הסתייגות, ללא שום נזיפה על ניצולו לרעה את גלי האתר, ואף הוסיפה נופך שקרי משלה: "שמענו את הדברים מכאן ומכאן, דברים קשים משני הצדדים", השמיעה דברי חנופה כוזבים. איזה מכאן ומכאן? מכאן (אגסי) כן, ומכאן (הרב אבינר) בהחלט לא. מה פשר המילים הללו, כשהיה ברור לכל מאזין שאגסי היה זה שהשתלח בלשון ביבים, ואילו הרב אבינר דווקא שמר, למרות המתקפה החצופה, על שיא הנימוס כלפי אגסי, והעדיף להיות מן 'השומעין חרפתן ואינן משיבין' (מסכת שבת, דף פ"ח עמוד ב'). ועל-אף חוסר האיזון הזה, איפשר קול ישראל לריקא מן האקדמיה לשפוך את כל מררתו בשידור על הרב אבינר, שהוסיף לשמור על קור-רוח מופלא מול מחרפו. לפילוסוף אגסי, מרקסיסט לשעבר, אשר רץ לכנסת הנוכחית בחמישייה הפותחת של רשימה קיקיונית ("ישראלים") שקיבלה רק 865 קולות ואפילו לא דיגדגה קלות את אחוז החסימה, ברור, בשל עצם היותו שייך ל'מחנה הנכון', כי מותר לו לנצל את הרדיו לניבול פה פומבי ולהתערטלות מכל מינימום של נימוס, כאחרון הריקים. שום מילת נזיפה לא הושמעה ברדיו כלפי הפילוסוף המגדף, שביקש להכפיש ונמצא מבזה את עצמו ואת ביתו האקדמי, ומן הסתם עוד יימצא ראוי לפרס ישראל לניבול פה, ו/או לפרס נובל לגסות רוח.

התסריט הזה התרחש השבוע ביומן הצהריים של קול ישראל, אבל במהופך: המחרף והמגדף, שדבריו צוטטו לעיל מילה במילה, הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב, יוסף אגסי שמו, שתקף בשידור בשלל ביטויי גנאי מתועבים, את הרב שלמה אבינר, רב היישוב בית אל וראש ישיבת עטרת ירושלים. כל זאת משום שהרב חתום על כרוז הרבנים שקרא שלא להעביר את אדמות הארץ שבבעלות יהודית לידי נוכריים שכל תאוותם היא למחוק את המדינה היהודית מעל פני האדמה. רשאי כמובן פרופסור גמור להתקומם מתוך התחסדות כנגד מה שמכונה בפיו 'גזענות' (מה שלא בהכרח נכון), ולמצות את מלוא זכותו לחופש אקדמי ולחופש ביטוי (זכויות שהוא אומנם מנכס לעצמו בהתלהבות, אך אינו מוכן להעניקן לרב אבינר ועמיתיו); אבל עד כדי כך? עד כדי אימוץ שפת אחרון הבאסטונרים בשוק הכרמל?! הפרופסור-הבאסטונר לא חדל מלפטפט עצמו לדעת, תוך שימוש בלשון ביבים נחותה: "לדעתי הוא לא רב", פלט הארכי-פרחי כלפי הרב שפרסם למעלה ממאה (!) ספרים, בנושאי הלכה, יהדות, הגות, פרשנות, חינוך ואפילו ספרי ילדים חינוכיים, ושאמור רק בשנה הקרובה לפרסם עוד 12 ספרים, בקצב של ספר אחד לחודש. "אתה בור מדאורייתא ועם הארץ מדרבנן", הטיח הריקא הזה, מומחה מטעם עצמו לענייני בורות ועם-ארצוּת, ברב אבינר. "נוסף לזה אתה מבלבל את המוח בפוליטיקה... האם זה לא ברור שהאיש הזה מדבר פוליטיקה, כאילו הוא פוליטיקאי, כאילו יש לו מושג בפוליטיקה", הוסיף המומחה הענק לפוליטיקה של שוק הכרמל. הפרופסור-הבאסטונר בא לראיון חמוש בכל כמות האנטיפתיה שבעולם, נטף ארס ומשטמה עם כל מלה שנייה שהקיא: "האנשים האלה [הרב אבינר וחבריו שחתמו על כרוז הרבנים] הם שקרנים ומחללי שם שמים בפרהסיה, וצריך לנדות אותם ולהוציא אותם מכלל ישראל... לנדות זה לתקוע בשופר בבית הכנסת ולהגיד שאסור לדבר איתם ואסור לעשות איתם עסק".