כמה פעמים שמענו לאחרונה את המילים "גזענות", "פגיעה בדמוקרטיה", "חושך", "רוח רעה מנשבת בארץ", "מדינת עולם שלישי", "אין מנהיגות", ועוד ביטויים מאותה משפחה? ובכל זאת, למרבה הפלצות, לא נרשמה תזוזה בדעת הקהל. לרוב, תגובת הנאורים עוינת את הציבור, ואפילו מקדמת רעיונות הזויים כמו "הדמוקרטיה אינה שלטון הרוב". אבל הציבור חכם מחבורת הספינולוגים הזאת; הוא מזהה שהשיח אודות הגזענות משמש בעיקר לסתימת פיות ורעיונות, מעין "שיחדש" (ניו-ספיק) אורווליאני, שפה שבאמצעותה מבקשים דובריה להשליט משטר שפה ותודעה. אי-אפשר לצבוע את כל השיח הציבורי בצבעים גזעניים. "זאב, זאב", אמרנו?
השיח האינפלציוני אודות הגזענות, ימיו כימי השמאל העולמי. באבט גרוס, אלמנתו של וילי מינצברג, סוכנו התעמולתי של סטלין בקרב האליטה האינטלקטואלית במערב, סיפרה על השיטה (אפשר להחליף את סטלין בדיקטטורים אחרים): "אתה לא מכריז על אהבתך למשטר. לעומת זה אתה מציג את עצמך כאידיאליסט בעל מחשבה עצמאית... [וש]אתה חושב שהאזרח הקטן נדפק... אתה מזועזע! ממש מבוהל ממה שקורה כאן מתחת לאף בארצנו.
מפחידה אותך הגזענות בכל מקום בחברה שלנו... אתה כמובן מאמין בשלום. אתה כמֵה ואף תומך בהבנה בינלאומית. אין דבר שנוא עליך יותר מפשיזם. אתה יודע שהשיטה הקפיטליסטית מושחתת ורקובה ואתה אומר וחוזר ואומר את כל זה שוב ושוב. ואתה לא אומר שום דבר חוץ מזה. כן כן, זה כל מה שעליך לומר".