מוסד הנשיאות מהווה נטל ציבורי על העם - נטל כלכלי, נטל מוסרי, נטל מדיני, נטל חברתי, והוא מיותר. הנשיא האמור להיות אזרח מספר אחת ולשמש דוגמה ומופת לכלל האזרחים, מלמד אותנו פרק בבזבוז כספי ציבור על לא דבר, בהעלאת ערכים טקסיים על ערכים מהותיים, ובהשחתת זמנם של אישים המקדישים את כל אונם ומרצם על כלום. וזאת - במקרה שהנשיא ישר דרך באישיותו ותמים בפועלו.
העם בישראל לא זקוק לנשיא, ולא ברור מדוע אין מי שיקדם מהלך קצרצר לביטול מוסד מיותר ומכביד זה. כל תפקידי הנשיא יכולים להיות מטופלים על-ידי יו"ר הכנסת, או על-ידי שר בלי תיק, שיוקדש לו תיק לענייני טקסים, חנינות, קבלת שגרירים וסמכות למתן חנינות. כך ישתחרר ויוסר מעל שכמו של עם ישראל נטל כבד של - הנשיא, פקידיו, יועציו, נסיעותיו, משרדיו, שומרי ראשו, שירותיו, וכל זאת כפול 6 או 7 כמספר הנשיאים לשעבר בכל תקופה.
קל וחומר במצב בו נשיא אחד נחקר ומתפטר כדי שלא להתייצב על דוכן הנאשמים, ונשיא עקשן אחר - מתמודד ומביא קלון בהרשעתו המבישה קבל עם ועולם, לחרפת מדינת ישראל.
אפשר לומר - אז מה, תבטל את תפקיד שר החוץ בגלל שר חוץ אחד שסרח? - והתשובה היא - ממש לא, כי שר חוץ חיוני, דרוש, חשוב ואף הכרחי, וזאת בניגוד מוחלט לנשיא אשר כל מה שמוטל עליו - טקסי וסמלי, והשפעתו על המדיניות אינה קיימת כי התערבותו בענייני המדינה הם בגדר מטרד.
נקרתה לנו הזדמנות לחשוב שוב על קיומו של התפקיד המוזר הזה עם הרשעתו של קצב.
צריך לגלות שהמלך ערום.
צריך להבין כי הנשיא לא רק מיותר אלא גם מזיק.
צריך להסביר כי הנשיא לא מהווה דוגמה אישית.
כך כל נשיא, קל וחומר - הנחשד, המואשם והמורשע.