יותר מחמש שנים ממשיך העימות לתפוח בין בילעין, נעלין וכפרי הסביבה, לבין העיר החרדית מודיעין-עילית. במוצאי שבת האחרונה (1.1.11) הגיע העימות לשיא חדש - מותה של מפגינה פלסטינית בהתנגשות עם הצבא. נכון שהעיר מודיעין-עילית וראשיה הם רק בתווך של העימות על "גדר הביטחון", אך מהצד הפלסטיני, ואף בעולם, רואים זאת "קצת" אחרת. זה החל באדמות פלסטיניות גזולות והעברתן לעיר היהודית השכנה, המשיך ב"גדר ביטחון" עבור תושבי העיר השכנה, ונמשך בהפגנות מחאה מדי ערב שבת.
בעולם, מבעד למסך הטלוויזיה, לא מבינים שההתנחלות מודיעין-עילית נכפתה על רוב היהודים החרדים הגרים בה, כדי שישמשו "חומת גדר" חיה בין המדינה הישראלית לבין הפלסטינים. בעולם לא מבינים שכל "פרויקט המחשבים" של העיר הזו, על אדמות גזולות, נועד להפוך את האישה החרדית לכוח עבודה זול, ולהוציאה אט-אט מהדת.
בעולם מבינים את המצב אחרת - וכך גם הפלסטינים. בעולם הגדול מבינים שהחרדים הם
מתנחלים לשמם ומחרחרי ריב. בעולם מבינים שמספר המתנחלים החרדים - במודיעין-עילית, בעמנואל, בבית"ר, במעלה-עמוס, בתל-ציון, ובשכונות הספר של ירושלים - עולה על זה של המתנחלים הסרוגים והאותנטיים. בעולם לא יודעים שהערים החרדיות בשטחים הכבושים נכפו על יושביהן, אלא חושבים שהחרדים באו לשם מרצון, והם חלוצי הכיבוש. בעולם חושבים שהדת היהודית היא המכשול לשלום. בעולם גם חושבים ש"גדר ההפרדה", גזילת האדמות, ועכשיו מות המפגינה הפלסטינית - הם בעטיים של אלה שבסך הכל באו לחפש מקום לגור בו, לאחר שננעלו בפניהם תל אביב, הרצליה, חיפה ובאר-שבע.