לפני כמה ימים הודיע תוופיק טיראווי, חבר הוועדה המרכזית של הפת"ח ולשעבר ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלשתיני בגדה, כי הפלשתינים לא ויתרו על אופציית המאבק המזוין בישראל. בכינוס בקלקיליה אמר טיראווי כי "ביד אחת אוחזים הפלשתינים בענף זית אך ביד השנייה הם עדיין מחזיקים ברובה".
דבריו של טיראווי סותרים את המדיניות הרשמית של יו"ר הרשות הפלשתינית
מחמוד עבאס הדוגל ב"התנגדות עממית בדרכי שלום" ומקפיד להצהיר כי הפלשתינים לא יפתחו באינתיפאדה שלישית נגד ישראל.
למרות זאת לא שמענו שום גינוי או דחייה לדבריו של טיראווי מצד הנהגת הרשות הפלשתינית.
כדאי לקחת את דבריו של טיראווי ברצינות.
בתחילת שנות האלפיים, במהלך האינתיפאדה השנייה והמצור על המוקאטעה, היה תוופיק טיראווי, הידוע בכינויו "אבו חוסיין" המבוקש מספר אחת של השב"כ הישראלי. למרות היותו ראש מנגנון המודיעין הכללי הפלשתיני בגדה שאמור לפעול בתיאום עם ישראל נגד הטרור, הוא גייס מחבלים ושיגר אותם לפיגועים בישראל.
מסיבות שלא יפורטו כאן הוא קיבל בסופו של דבר "חנינה" מהשב"כ הישראלי ובוועידת הפת"ח הששית בבית לחם הוא נבחר לתפקיד חבר הוועדה המרכזית של הפת"ח (הפוליטבירו של התנועה).
דבריו החמורים של טיראווי מייצגים אסכלה שלמה בתוך תנועת הפת"ח המתנגדת לקו של יו"ר הרשות והתנועה מחמוד עבאס. תנועת הפת"ח עדיין נתונה במשבר פנימי קשה ומתקשה להתאושש מהמפלה החמורה שלה בבחירות לפרלמנט ב2006 שבהן ניצחה תנועת החמאס. בהמשך "גורשה" התנועה מרצועת עזה בהפיכה הצבאית של החמאס בקיץ 2007.
ב-2010 נכשלה תנועת הפת"ח בהכנות לבחירות המקומיות בגדה בגלל סכסוכים פנימיים והבחירות נדחו עד להודעה חדשה.
"מפלגת השלטון" מתקשה להציג הישגים בפני תומכיה. באחרונה פרץ משבר נוסף בהנהגת התנועה ומחמד דחלאן, חבר הוועדה המרכזית המייצג את הדור הצעיר קרא תיגר על מנהיגותו של יו"ר התנועה מחמוד עבאס ואף הואשם בניסיון לארגן מרד פנימי נגדו כדי לאלצו לפרוש מתפקידו.
תנועת הפת"ח ממשיכה לאבד את אמינותה ברחוב הפלשתיני בשל התדמית השלילית שלה. מנהיגיה נתפסים בקרב הציבור הפלשתיני כמושחתים ועסוקים בתככים כדי לשמור על תפקידי השררה שלהם במקום לנסות למצוא פתרון מדיני לבעיה הפלשתינית.
אתגר נוסף שתנועת הפת"ח מתקשה להתמודד עימו הוא הפיצול בין הגדה והרצועה והקושי להגיע לפיוס לאומי עם תנועת החמאס.
רבים ברחוב הפלשתיני משוכנעים כי בכירי הפת"ח אינם מעוניינים בפיוס אמיתי, הם רוצים להמשיך ולהחזיק ברסן השלטון ואינם מוכנים לחלוק אותו עם תנועת החמאס שזכתה בבחירות לפרלמנט וכי את המחיר משלם העם הפלשתיני.
לדעתם, המשך הסכסוך בין שתי התנועות משרת את האינטרסים של ישראל וארצות הברית אך הנהגת הפת"ח נוהגת באנוכיות מבלי להתחשב באינטרס הלאומי הפלשתיני.
בהעדר אחדות לאומית קשה לפלשתינים לנהל את מאבקם, אם נוסיף לכך גם את תופעת "המחנאות" בתוך תנועת הפת"ח והניסיון לערער על מנהיגותו של מחמוד עבאס הרי שמצבם של הפלשתינים מחמיר.
לתופעות האלה בחברה הפלשתינית יש השלכה על המשא-ומתן עם ישראל. ההנהגה הפלשתינית שעימה אנו אמורים לנהל משא-ומתן היא מפולגת ומפוצלת ומונעת מאינטרסים אישיים הרבה יותר מאשר מאינטרסים לאומיים ורצון למצוא פיתרון לבני עמה.
ייתכן מאוד גם שחוסר רצונו של יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס לנהל משא-ומתן ישיר עם ממשלת נתניהו בתואנה כי היא צריכה קודם לכל להפסיק את הבנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים נובע מרצונו לשמור על יציבות שלטונו בגדה ומנהיגותו בתוך תנועת הפת"ח.
בכך הוא נמנע מ"לזעזע את הספינה" ומטיל את האשם על ישראל בכל הקשור למבוי הסתום בתהליך המדיני.
מקורות בפת"ח אומרים כי מחמוד עבאס מנסה להרוויח זמן בתקווה לחילופי שלטון בישראל ועלייתה של מפלגת קדימה לשלטון בתקווה להשיג תנאי משא-ומתן נוחים יותר ובניסיון להימנע מקבלת החלטות היסטוריות וגורליות אשר אפילו
יאסר ערפאת, קודמו בתפקיד שהיה הרבה יותר כריזמתי, נמנע מלקבל.
כך חלפה לה שנת 2010 ללא שום התקדמות בערוץ המדיני בין ישראל לפלשתינים והקרע הפנימי בתוך החברה הפלשתינית בין הפת"ח לחמאס נמשך וגם בתוך תנועת הפת"ח עצמה.
הציפיות בקרב תושבי השטחים לשנה מוצלחת יותר ב-2011 אינן גבוהות. התחושה בקרב רבים היא שגם במהלך השנה האזרחית הבאה לא יושג פיוס לאומי בין שתי התנועות היריבות.
ברשות הפלשתינית ההערכה היא שהנשיא אובמה נחלש כתוצאה מהבחירות לקונגרס וכי אבדה האפשרות שהוא יפעיל לחץ על ממשלת נתניהו להתקדם בערוץ הישראלי פלשתיני לקראת הסדר הקבע.
ההנהגה הפלשתינית בראשותו של מחמוד עבאס עסוקה כעת במאמצים להשיג "ניצחונות דיפלומטיים וירטואלים" על ישראל בזירת האו"ם ובזירה הבינלאומית במקום להשקיע את מרצה במשא-ומתן אינטנסיבי עם ישראל.
נראה שהשנה הקרובה תהיה קשה ומורכבת יותר מהשנה הקודמת ואפשרות השגת פריצת דרך מדינית נראית כעת קשה יותר להשגה. במזרח התיכון אין אף פעם וואקום, כשמגיעים למבוי סתום עמוק נוצרת בדרך כלל דינאמיקה של אלימות.
הניסיון של הפלשתינים הוא שאלימות וכוח יכולים לפעמים, לא תמיד, להניע תהליכים מדיניים. כך הביאה האינתיפאדה הראשונה ב-1988 לכינוס ועידת מדריד ובהמשך להסכמי אוסלו.
לכן, עלינו לשקול מחדש את המצב נוכח המתרחש בצד השני ולהתכונן היטב לבאות.
ייתכן שזו תהיה שנה קשה גם עבור ישראל.