משביתי שמחות שכמונו. בכישרון מופלא, שאף תרגומון אלקטרוני לא הצליח אי פעם להגיע אליו, אנחנו מתרגמים במהירות כל אירוע משמח לשווי כלכלי. ברכת "מזל טוב" לזוג טרי תתורגם במהירות שיא ל"איפה תגורו" ו"כמה אתם הולכים להרוויח ביחד", אחרי ניצחון היסטורי של קבוצה ישראלית בגביע אירופי - תבוא מיד השאלה כמה כסף המועדון הולך להכניס בשלב הבא, מן הסתם גם כשהמשיח יגיע נאמוד כמה יצא לנו מזה. גם הבשורה על ההצלחה ההיסטורית של קידוחי הגז הייתה אמורה להיות סיבה למסיבה, אבל לא הספקנו לפתוח שמפניות - וכבר מצאנו את עצמנו בתוך ועדות ומסקנות, ויכוחים ודיונים, כמה ירוויחו בעלי המניות וכמה מיליונים ילכו לקופת המדינה.
למען האמת, במקרה הנוכחי, לדיון יש אכן משמעות רבה. לא מדובר פה ברווחים של
שמעון מזרחי מהצלחה של מכבי ת"א ביורוליג, אלא בכסף של כל אזרחי המדינה, אם רק ייתנו להם ליהנות ממנו. גם מי שלא יודע כלום על כלכלה מבין מה המשמעות של מיסוי גבוה מהגז, וגם מי שלא למד מעולם מתמטיקה מבין ש-45 מיליארד דולר - גם אם מדובר רק בהערכות - זה הרבה. אי-אפשר להמעיט בערכה של השאלה מי ירוויח מהתגלית החדשה וכמה, אבל לא צריך להמעיט בערך כלשהו כדי לשמוח קצת.
הדיון החשוב ימשיך מן הסתם להתנהל בימים הקרובים. אבל מומלץ להטות אוזן ולהקשיב טוב לכל אלה שידברו אלינו בתקשורת, ובכל פעם כשחבר כנסת, כלכלן או טייקון אומר בפנים חמורות סבר ש"זו יכולה להיות תוספת משמעותית לתקציב המדינה", "זה יכול להעניק חוסן ועוצמה למדינת ישראל" או "יש כאן פוטנציאל עצום לכלכלה הישראלית" - לעשות את מה שבן אדם נורמלי אמור לעשות לשמע משפטים כאלה: לחייך. כי כל עוד אנחנו לא יודעים להכיר באירועים משמחים כשהם סוף סוף מתרחשים, יכול להיות שזה פשוט לא מגיע לנו.
מי יודע, אולי רק גז-צחוק יעזור.