חלוקת הפנסיה בין בני זוג לעת גירושין

עוד לעניין זה, בתמ"ש 1326/01 פלונית נ' פלוני, אשר פורסם באתר המשפטי נבו, שם נפסק כדלקמן: "נושא חלוקת זכויות בפנסיה מוקדמת, נדון ארוכות במסגרת תמ"ש קריות 4420/01 (לא פורסם) והערעור אשר הוגש עליו; פסה"ד, אשר זכה לכינוי "הלכת פרידמן" הביא בעקבותיו דיון מקיף בסוגיית איזון זכויות פנסיוניות, ואף זכויות של 'פנסיה פוטנציאלית'. 42. כאמור, על בני הזוג חלה הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, אשר פותחה בהלכה הפסוקה על-ידי כב' ביהמ"ש העליון. הבסיס להחלת הלכת השיתוף היה שיקולי צדק ועקרונות של שוויון לצרכי שיקום, בין בני הזוג. כך, הוחלה ההלכה אף על בני זוג שנישאו מחוץ למדינה, תחת דין זר, על ידועים בציבור, ואף על רכוש אשר במקורו נחשב "חיצוני". הכול, על-מנת שתחושת הצדק תבוא על סיפוקה, ונאפשר לצדדים נקודת מוצא זהה לחייהם שלאחר הפירוד/גירושין. 43. החלת הלכת השיתוף, בצורה אריתמטית, פורמאלית, קרה, יצרה לא אחת עיוותים של ממש. כך למשל, מקום בו צד יצא לגמלאות בפרישה מוקדמת, בהיותו כבן 55 ומעלה, ואילו הצד שכנגד הועסק במשרה מלאה, לכאורה אמור היה הצד הפורש לגמלאות, לחלוק את גמלתו עם הצד שכנגד וזה האחרון היה נהנה גם מהכנסה מעבודה, וגם ממחצית הגמלה. 44. הבעיה הייתה טמונה בכך שאותו צד שפרש לגמלאות בפרישה מוקדמת, לא יכול היה להשתלב השתלבות של ממש בשוק העבודה, לאור גילו, ומשכך, לא יכול היה ליצור הכנסה שתעמיד אותו שווה בשווה אל מול הצד שכנגד, שנהנה הן מהכנסה והן מחלקו בגמלה. 45. בהלכת פרידמן, הועלו שני טיעונים אשר נועדו לתקן את העיוות: א. הכרה ביציאה לשוק העבודה, בגיל מתקדם, כראש נזק אשר בו הצד האחר אינו שותף. ב. החלת עקרונות צדק כללים, בין על-פי הסמכות הטבועה של ביהמ"ש, בין ע"י החלת סעיף 8 לחוק יחסי ממון רטרוספקטיבית על הלכת השיתוף. 46. כבוד ביהמ"ש המחוזי (כב' ס. הנשיא כתוארו אז, השופט יעקובי-שווילי), הכיר בטיעונים, כמאפשרים סטייה מהחלה אריתמטית של הלכת השיתוף. כב' ביהמ"ש המחוזי החיל עיקרון כפול, לצורך יצירת איזון - הפחתת חלק הצד שטרם יצא לגמלאות בגמלת הצד שפרש, מכוח ראש הנזק המפורט לעיל, בצד החלת איזון של "פנסיה פוטנציאלית" בין הצד שפרש לגמלאות ובין הצד שטרם פרש. כלומר - כנגד הגמלה אותה מקבל הצד שפרש בפועל, חושבה גמלת הצד שכנגד כאילו פרש לגמלאות."

בנסיבות בהן הגבר או האישה, יצאו לפנסיה מוקדמת והם מקבלים פנסיה, כגון פנסיה מצה"ל, בעוד בן / בת הזוג האחר/ת עדין עובד/ת, יכול להיווצר מצב, בו בן/ בת הזוג שעדין עובד ואשר אליו צריך בן הזוג הפורש להעביר את הפנסיה, יצא מהנישואין עם שכר גבוה ביותר, בעוד שמקבל הפנסיה, אשר נאלץ להעביר לבן/ בת הזוג את מחציתה, יוותר עם מעט מאוד כסף למחייתו, שהרי כאמור, מהפנסיה שהוא מקבל, עליו להעביר חצי לבן/ בת הזוג. על-מנת שלא יווצר מצב אבסורדי ולא הוגן זה, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בשני פסקי דין כי חלוקת הפנסיה לעת גירושין, לא תהיה מחצה על מחצה, אלא תתבצע באופן שונה. על סמך פסקי הדין הללו, קבע אף בית המשפט לענייני משפחה בקריות, כי לא תועבר מחצית מן הפנסיה המוקדמת לצד השני, לעת גירושין. בית המשפט, אף נתן פתרונות מעשיים, כדי לסיים את הנישואין באופן הוגן והגון, בלי שאף צד יינזק. להלן ציטוטים מתוך פסקי הדין הללו: בעמ 000143/03 גולדין נ' גולדין, קבע כבוד השופט י. יעקב שווילי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, כדלקמן: "האישה עדין עובדת והיא מקבלת משכורת חלף עבודתה ואינה מקבלת פנסיה בינתיים. השאלה הניצבת בפתח עיניים במצב זה היא, האם האישה זכאית לקבל את מחצית הפנסיה החודשית של הבעל, מבלי שיקזז סכום כלשהו מהאישה. אילו פרשה גם האישה לגמלאות ביום שפרש הבעל, פשיטא שצריך היה לקזז ממחצית הפנסיה של הבעל שהאישה זוכה בה, את מחצית הפנסיה שהאישה הייתה זוכה בה (כל זאת עבור תשלומי הפנסיה הנובעים משנות העבודה הרלוונטיות, היינו עד למועד הקובע), שכן, רק כך תתבצע חלוקה שווה מכוח הילכת השיתוף בנכסים. ואולם האישה מוסיפה לעבוד גם כיום ומקבלת משכורת ולא פנסיה. האם לאור מצב זה אין מקום לכל קיזוז שהוא? סבורני שאין הדבר כך וכי יש לקזז. וכי ישאלך השואל מחר לאמור: מה יש לקזז, הרי האישה אינה מקבלת פנסיה. אף אנו נשיב אמרנו לאמור : נחשב את סכום הפנסיה החודשית שהאישה הייתה זוכה לה לוא פרשה לגמלאות במועד הקובע ואת מחצית הסכום נקזז ממחצית הפנסיה של הבעל. " ... סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שאת חישוב החלוקה של הנכסים בין בני הזוג, יש לערוך בהתחשב בהנחיותיי הנ"ל, הן לעניין הוצאה מהאישון של הכספים שקיבל הבעל סמוך לפרישתו מרפא"ל וכפיצויי פיטורין ממקום עבודתו באופגל והן לעניין חישוב הסכום החודשי שלו זכאית האישה מהפנסיה של הבעל וללא היוון."

סעיף 8 נותן בידי בית המשפט כלי המאפשר גמישות באיזון בין הצדדים, תוך לקיחה בחשבון של שיקולים שונים - ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529 (1995). ס"ק (1) מאפשר לבית המשפט להוציא מכלל האיזון נכסים מסויימים, וס"ק (2) מאפשר לבית המשפט לסטות מהאיזון של "מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה" - החלטת השופט רובינשטיין בערעור על פסק דינו הנ"ל של השופט שווילי - בע"מ 5879/04 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, 2.8.2004). ברגיל, קופת האיזון כוללת גם זכויות פנסיה שצבר בן-זוג בעבודתו במהלך חיי הנישואין – ראה, לדוגמה ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה(3) 793 (1991); ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602 (1992). אילו על הצדדים שבפנינו היה חל חוק יחסי ממון, האם ניתן היה לעשות שימוש בסעיף 8(1) ו-(2) גם לשם הוצאת זכויות הפנסיה שצברו בני הזוג, מכלל איזון המשאבים? בית המשפט העליון הותיר לאחרונה שאלה זו בצריך עיון בבג"ץ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (ניתן ביום 13.12.2006). וכך נאמר, על-ידי כב' הנשיאה השופטת ביניש (הדגשות שלי – י.ע.): "...מתעוררת השאלה באילו נסיבות ובאיזה היקף ראוי לגרוע מחלקו של בן-זוג אחד בנכסים בני-האיזון, על-מנת להבטיח את יכולתו הכלכלית של בן-הזוג האחר לתמוך בעצמו בתקופה שלאחר הגירושין. עוד עשויה להתעורר שאלה האם סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי מתאים להשגת התכלית האמורה, והאם אין מקום לפיתוח כלים אחרים לשם כך. המענה לשאלות אלה מושפע משאלות נוספות הנוגעות, בין היתר, להיקף ולסוגי הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. כך למשל, השאלה האם נכסי "הון אנושי" (כגון: מוניטין אישי או כושר השתכרות) הינם נכסים בני-איזון, עשויה להשליך על השאלה האם ובאיזה היקף יש לסטות מעיקרון החלוקה השוויונית על-מנת להבטיח את סיכוייהם של בני-הזוג לתמוך בעצמם לאחר הפירוד...אינני רואה להכריע במכלול השאלות האמורות וניתן להותירן לעת מצוא. בענייננו, ראוי להדגיש כי בהתאם להוראותיו של חוק יחסי ממון, הכלל הינו איזון שווה של הנכסים בני-האיזון בין בני-הזוג. כדי להצדיק סטייה מכלל זה יש צורך בקיומן של נסיבות מיוחדות, ולשם כך יש לבחון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה לגופו בהתחשב בכלל השיקולים הרלוונטיים". כשלעצמי, איני רואה מניעה מלהשתמש בכלי של סעיף 8 לחוק יחסי ממון, על-מנת להשיג תוצאה ראויה המתחשבת בנכסי עתיד ובשוויון ההזדמנויות לכל אחד מבני הזוג היוצא לדרכו החדשה לאחר הגירושין. הדבר ראוי במיוחד, נוכח היעדר כלים משפטיים במשפט הישראלי, המתמודדים עם סוגיית נכסי העתיד - ליפשיץ במאמרו לעיל, בעמ' 750-751. אציין כי גם בע"מ 5879/04 הנ"ל הביע השופט רובינשטיין דעתו העקרונית, שניתן להתחשב במוניטין בהקשר של סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. במקרה שלפנינו, הוכחו לטעמי נסיבות המצדיקות חלוקה בלתי שווה של זכויות הפנסיה, או הוצאת זכויות הפנסיה מתוך "קופת האיזון". זאת, בהתחשב במכלול הנתונים של בני הזוג, ובמכלול הנכסים והמשאבים שכל אחד מהם יוצא מנישואיו."

בעמ 363/06 ו- 369/06, פסקו שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה שושנה שטמר, יצחק עמית ויעל וילנר בעניין פלונית נ' פלוני, מתוך המאגר המשפטי נבו, בעניין זה, כדלקמן: "עתירתה של האשה מתמקדת בטענה, כי בנסיבות דכאן, לאור כושר השתכרותו של הבעל, יהא זה אבסורד שחלוקת הנכסים תתמקד אך ורק בנכסים המוחשיים, תוך התעלמות מכושר ההשתכרות של הבעל, מה שהביא לתוצאה לפיה עליה לשלם לבעל מתוך הפנסיה שלה. ואכן, על פניו, התוצאה הסופית של שיתוף בזכויות הפנסיה במקרה דכאן, אינה סבירה, כפי שיוסבר להלן. 8. הנה כי כן, הצדדים היו נשואים 35 שנים ולהם ארבעה ילדים משותפים. לצד עבודתה במשק הבית ובגידול הילדים, עבדה האשה לאורך השנים במקום עבודה מסודר וקבוע, בעוד הבעל קנה חוכמה ודעת והחל לעבוד בצורה סדירה וקבועה שנים רבות לאחר האשה. כך נוצר מצב בו הבעל משתתף בשיעור של מחצית מ-98.5% מכלל זכויות הפנסיה שהאשה צברה החל מיום נישואיה ועד היום הקובע (האשה פרשה מעבודתה מספר חודשים לאחר היום הקובע). זכויות הפנסיה של האשה גדולות יותר מזכויות הפנסיה שהספיק הבעל לצבור במהלך תקופת עבודתו הסדירה, שהחלה לפחות כעשר שנים לאחר שהאשה כבר החלה בצבירת זכויותיה. מנגד, שכרו של הבעל עולה בהרבה על גימלתה של האשה, וגם פוטנציאל ההשתכרות שלו גבוה משלה. השורה התחתונה היא, כי האשה, שכמעט כל מחייתה השוטפת - למעט נכסי המקרקעין של הצדדים העומדים לחלוקה - מתבססת על פנסיה בסכום של כ-6,000 שקלים, אמורה להפריש 3,000 שקלים לבעל, המשתכר סך של כ-13,000 שקלים נטו כמהנדס מחשבים בחברת החשמל. תוצאה זו אך תגדיל את הפער בין בני הזוג: הכנסותיה של האשה יפחתו ויעמדו על סך של כ-3,000 שקלים, בעוד הכנסתו של הבעל תעמוד על כ-16,000 שקלים. תוצאה בלתי סבירה זו, מתעלמת הן מהשתכרותו של הבעל בפועל והן מכושר השתכרותו, והיא ראויה לתיקון. אך מה דרך יבור לו בית המשפט כדי שהמעוות אכן יתקון? מה הכלים המשפטיים שבעזרתם ניתן להתמודד עם הסוגיה של נכסי עתיד?