החלטת הכנסת להקים ועדת חקירה לבדיקת מקורות המימון של עמותות המכונות "ארגוני השמאל" גרמה לסערה רבה במדינתנו ועוררה אף הדים רבים בחו"ל.
מבלי להיכנס למערבולת הפוליטית רצוי לברר ולהבהיר מספר דברים. ראשית, מדוע ארגוני שמאל? - החלוקה ל"שמאל" ו"ימין", המסמנת את קצות המפה הפוליטית, בשונה ממדינה למדינה. במדינת ישראל כל מי שנוטה יותר להיענות לדרישות הפלשתינים מוגדר כ"שמאל" כל מי שמתנגד לדרישות הפלשתינים נחשב ל"ימין".
העמותות שהוועדה הפרלמנטרית אמורה לחקור עוסקות בנושאים המועילים יותר לצד הפלשתיני (מחסומים, עינוים, הריסת בתים, מעקב אחר תפקוד הצבא ועוד ועוד) לכן הגדרתן כ"שמאל" נכונה.
השאלה היא האם עמותה שמטרתה המוצהרת היא ניטרלית, לכאורה, כגון "השגחה" על מעבר במחסומים או מניעת עינויים או הריסת בתים היא גם בעלת שאיפות פוליטיות.
אם, על-פי מטרותיה, אין לעמותה שאיפות פוליטיות אז מדוע "שמאל"?, אולי בגלל סוג הגופים הנחקרים על ידה והסוג שאינו נחקר על ידה.
אדם שלא מתעמק בפעילות העמותות המדוברות, כגון "שוברים שתיקה", "יש דין", "מחסום וואטש", "הועד נגד עינויים", "רופאים למען זכויות אזרח", "האגודה לזכויות האזרח" ועוד כהנה וכהנה עשרות עמותות, מקבל את הרושם שבעצם מדובר באנשים טובים שמקדישים הרבה מזמנם הפנוי והלא-פנוי למען מטרות אנושיות שהם מאמינים בהם.
אך האמת שונה לחלוטין. "האגודה לזכויות האזרח", כמשל, במאזנה לשנת 2009 מראה כי סעיף ההוצאות שלה היה כ-8 מיליון שקלים שהם כ-650,000 שקלים לחודש. מאחר שאופי פעילותה היא העסקה של בעלי מקצועות שונים (עורכי-דין, יחסי-ציבור, תחקירנים וכדומה) הרי מירב הוצאותיה הן תשלום שכר. מסתבר שיש הרבה אנשים שמתפרנסים טוב מאוד מטיפול, לכאורה התנדבותי, ב"שמירת זכויות האזרח". זה נכון גם לגבי עמותות אחרות. מישהו העריך את מחזורן השנתי של "ארגוני השמאל" ב-40 מיליון דולר לשנה.
תעשיה גדולה מאוד המפרנסת אנשים רבים. לכן עולה השאלה מאין מגיעים סכומי הכסף האדירים האלה. חלק קטן יחסית מגיע מתרומות של ישראלים. אך עיקר הכסף מגיע מתרומות בחו"ל.
הנה כמה דוגמאות:
"בצלם"- "להיאבק נגד הפרות זכויות אדם בשטחים... לשנות את מדיניותה של ממשלת ישראל בשטחים". תקציב 2007: כ-8 מיליון שקלים. תרומות עיקריות: האיחוד האירופי -120,000 יורו, הולנד -101,000 יורו, נורווגיה - 280,000 שקלים ועוד.
"האגודה לזכויות האזרח בישראל" - "להגן על זכויות האזרח בישראל ובשטחים הנתונים בפועל בשליטתה ובכל מקום בו הפגיעה בזכויות נעשית על-ידי רשויות ישראליות". תקציב 2007 כ-10 מיליון שקלים תרומות עיקריות: בלגיה - 280,000 שקלים, האיחוד האירופי - 90,000 שקלים, בריטניה - 270,000 שקלים, קרן החדשה לישראל - 1.9 מיליון שקלים, קרן פורד - 423,000 שקלים.
"הועד הישראלי כנגד הריסת בתים" - "להיאבק כנגד הריסת בתים". תקציב 2006- 2.2 מיליון שקלים. תרומות: האיחוד האירופי - 423,000 יורו,
" הועד הציבורי נגד עינויים" - "להגן עליהם מפני עינויים והתעללויות שנוקטות רשויות האכיפה והחקירה הישראליות". תקציב 2007 - 3.3 מיליון שקלים. תרומות: האיחוד האירופי - 655,000 שקלים, בריטניה - 119,000שקלים, נורווגיה 445.000 שקלים, קרן האו"ם - 335,000 שקלים.
"המוקד להגנת הפרט" - "לסייע לפלשתינים הנמצאים תחת הכיבוש הישראלי הפוגע פגיעה קשה ומתמשכת בזכויותיהם". תקציב 2007 - 5.8 מיליון שקלים תרומות: נורווגיה -909,000 שקלים, בריטניה - 697,000 שקלים, האיחוד האירופי - 433,000 שקלים, הולנד - 1,000,000 שקלים. "
שלום עכשיו"- "זכותה של ישראל לגבולות בטוחים....זכותם של הפלשתינים להגדרה עצמית" - תקציב 2007- 5.4 מיליון שקלים. תרומות: נורבגיה 994,000 שקלים, בריטניה - 751,000 שקלים, גרמניה -341,000 שקלים.
במחקר שערכה עמותת "אם תרצו" התגלה כי כ-35 מיליון יורו מועברים על-ידי מדינות אירופאיות ומדינות מזרח תיכוניות לשורת עמותות פלשתיניות למטרות פילנתרופיות. העמותות הנ"ל העבירו מתוך הסכום הזה כ-3.5 מיליון דולר ל"ארגוני השמאל" הישראלים ( להבדיל מארגונים מיסודם של ערבים-ישראלים) שחלקן הוזכרו לעיל.
יוסי גורביץ' מראשי הפעילים ב"ארגוני השמאל" מודה בפוסט שכתב כי אכן הארגונים נמצאים בקשר פיננסי עם עמותת "NCD" שבבעלות ובניהול פלשתיני. העמותה הנ"ל היא הקשר לעמותות-אב פלשתיניות שחלק מתקציבן מגיע אפילו מאירן. לטענת מר גורביץ' העמותה הפלשתינית היא רק מסלקה לקבלת כספים מארצות באיחוד האירופאי. צריך להיות הרבה יותר מתמים בכדי להאמין שעמותה בבעלות ובניהול פלשתיני תעביר כסף לעמותה ישראלית שאינה מזדהה עם אינטרסים פלשתינים.
קיים פרט נוסף שכדאי מאוד לשים אליו לב. מאז קום המדינה ועד שנת 1967 המדינות האירופאיות שבהן זכתה מדינת ישראל לאהדה הרבה יותר היו מדינות בהנהגת מפלגות סוציאליסטיות והמדינות שלא אהדו את מדינת ישראל היו בעלות הנהגה ימנית. די אם מביא כדוגמה את צרפת של דה-גול הימני לעומת צרפת שלפניו בהנהגה סוציאליסטית או ספרד ופורטוגל שלא קיימו יחסים דיפלומטים עם מדינת ישראל כאשר היו תחת משטר דיקטטורי-ימני.
בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חל מהפך ומפלגות השמאל התרחקו ממדינת ישראל, עד כדי הטלת ספק בצורך בקיום עצמאי לעם היהודי. לעומת זאת, מפלגות ימין הן התומכות הגדולות של מדינת ישראל באירופה (ע"ע ברלוסקוני).
כאשר מעיינים בטיעוני מפלגות, ארגונים ואישי שמאל באירופה מגלים מיד כי החומר שמהווה בסיס לטיעוניהם כנגד מדינת ישראל הוא אותו החומר שמפרסמים "ארגוני השמאל" (אלה שהוזכרו לעיל ועוד עשרות נוספים) בארץ ובחו"ל.
ופה נסגר המעגל. כספים שמגיעים, בעיקר, מאירופה המערבית מממנים ארגונים שונים שמטרתם העיקרית והיחידה היא חיפוש ואיתור פגמים, אמיתיים ולכאורה, במעשי ממשלות ישראל, בעיקר ביהודה, שומרון ורצועת עזה, וכמובן כנגד התושבים הפלשתינים החיים שם.
אין כל אזכור על מעשי הפלשתינים כלפי היהודים החיים בארץ וכמובן אין כל אזכור על מעשי הפלשתינים כלפי בני עמם. החומרים שמתגלים על-ידי הארגונים הללו, מבלי לטרוח רבות באמיתותם מועברים מידית לתקשורת העולמית ומשמשים כבסיס לתעמולה אנטי ישראלית, להטלת חרמות על מוסדות ישראלים, להגשת תביעות כנגד אישים ישראלים וכנושאים מרכזיים בכנסים שונים שהשמצת מדינת ישראל היא מטרתם העיקרית.
לכן אני בהחלט תומך בכל חקירה שהיא, בין אם היא פרלמנטרית ובין אם היא מנוהלת על-ידי גורמים אחרים שמטרתה היא חשיפת המניעים האמיתיים של התמיכה הכספית הגורפת שמדינות מסוימות באירופה נותנות לארגונים מסוימים עם מטרות מוגדרות מראש.
אישים רבים מתחו ביקורת קשה על ההחלטה למנות ועדת חקירה פרלמנטארית לבדיקת דרכי המימון של "ארגוני השמאל". ביניהם יו"ר הכנסת, ריבלין והשרים מרידור, בגין ואיתן.
ראוי להזכיר לחברים הנכבדים כי במשטר דמוקרטי קיימת רק דרך אחת להשפיע על דרכה של המשלה. הדרך שעוברת בבחירות לכנסת, בהקמת קואליציה ובבחירת ממשלה. כל דרך אחרת, דוגמת הדרך שבה נוקטים "ארגוני השמאל" היא דרך אנטי דמוקרטית בעליל ובסופו של דבר תוביל להרס המשטר הדמוקרטי. המשטר הדמוקרטי, למרות שלעיתים הוא נדמה כגוף רכרוכי, חייב לעיתים מזומנות לחשוף את שיניו כלפי החותרים תחתיו.