משמעותו של חרם

יש אומרים שמאז ומתמיד היה העולם נגדנו, עמדנו בזה, ונעמוד גם הפעם. ההיסטוריה של מדינת ישראל מראה אחרת. אבי המדינה, דוד בן-גוריון הזכור לטוב, טבע את המושג "אום-שמום". הוא אמר "לא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים". הוא אכן היה גיבור אמיתי, כשכנגד כל הסיכויים הכריז על הקמתה של מדינת ישראל. אבל יש לזכור שבאותם ימים תמכו בו גם ארצות הברית וגם ברית המועצות. אבל לאחר "מבצע קדש", כאשר הכריז בן-גוריון על "מלכות ישראל השלישית ממטולה עד טיראן", "הציעו" לו אייזנהאואר וקוסיגין לסגת מסיני, והוא קיפל את הזנב והחזיר למצרים עד לשעל האחרון. היו לנו עוד כמה גיבורים של "אף שעל", אבל רבים חזרו בהם. שמעתי את מנהיג הליכוד בנימין נתניהו מצהיר ב"נאום בר-אילן" על תמיכתו ב"שתי מדינות לשני עמים" - האם אוזניי הטעו אותי? הוא איננו הראשון במנהיגי הליכוד שאמר כך. מנחם בגין הציע אוטונומיה פלסטינית בהסכם השלום עם מצרים, עזר ויצמן עבר ל"מחנה השלום", וכן גם רוני מילוא, אריק שרון - גם הוא "בגד" ברעיון ארץ ישראל השלמה, כידוע, ושמעתי גם את השר מיכאל איתן אומר דברים כאלה. גם ב"קדימה", שרבים מחבריה הם "ימניים" - כולם תומכים בפשרה טריטוריאלית. יתר על כן, במשאלי דעת-קהל יש רוב מוחלט בעד פשרה טריטוריאלית. נכון שמפלגות השמאל התרסקו, אבל מבחינה רעיונית ואידיאולוגית הן נחלו ניצחון מוחץ. הרעיונות של השמאל מקובלים היום על מרבית העם ועל רוב המפלגות. נצי הליכוד לנדאו ואלדד עזבו את מפלגתם כי הליכוד הפך להיות "שמאלני" בעיניהם. מאז שמשה דיין הכריז ש"עדיף שארם א-שייח' בלי שלום משלום בלי שארם א-שייח'", ואחר-כך היה מאדריכלי השלום עם מצרים, רבים הבינו שבמציאות הבינלאומית חשוב מה עושים הגויים לא פחות ממה שאומרים היהודים. הבעיה היא שהבנות לחוד - ומעשים לחוד. למרבה הצער, ישראלים רבים אינם מבינים אמת פשוטה זו, ועדיין מאמינים במדיניות של כוח. נמצא להם גם מנהיג, אביגדור ליברמן, שמוביל מדיניות של סיפוח השטחים הכבושים של הגדה המערבית, מה שיוביל בהכרח למדינה דו-לאומית. ואילו מנהיג הליכוד הוא פחדן שירא מהצל של עצמו, נכנע בלא סייגים למדיניות הכוח, וממסמס את המשא-ומתן לשלום. התוצאה נראית לעין: מדינת ישראל נדחקת לפינה של דה-לגיטימציה כוללת. במקומות שונים מוכרז חרם על סחורות ישראליות ועל פעילות אקדמית ישראלית, ופוליטיקאים בכירים וקצינים בכירים בצה"ל חוששים לנסוע לאירופה פן יועמדו לדין על פשעי מלחמה. אין ספק שחרם כולל, עם סנקציות כלכליות, כמו זה שהוטל על דרום אפריקה ועל קוריאה הצפונית, מצוי כבר היום מעבר לפינה. איך נעמוד בחרם כזה? ישראל איננה דרום אפריקה וגם לא קוריאה הצפונית (שנתמכת בידי סין), אין לנו את אוצרות הטבע שיש להם. נוכל אולי לנפנף בנשק הגרעיני שאולי יש לנו, אבל טוב לא ייצא מזה. מעניין יהיה לראות מה יעשו הישראלים כשהדרכון שלנו יהיה חסר תוקף, כיוון שכל - או מרבית - מדינות העולם לא יכירו בו, ונתב"ג יהיה שומם מאין יוצא ואין בא. וכיצד נעמוד מול עולם שאינו מוכר לנו דלק, מכונות ונשק, ואינו קונה מאתנו תוצרת חקלאית, תעשייתית והיי-טקית. כיצד תעמוד בזה ישראל? זוכרים את "האחרון מכבה את האור"? כדאי גם לשים לב לכך שאפילו היהודים בארה"ב ובאירופה מתחילים להתנער מישראל. נמאסנו עליהם. אז אולי לפני שתסריטי החרמות יתממשו - נתעשת, ונחזור באמת למדיניות השלום?