אהוד ברק, כישלון פוליטי קולוסאלי, ידע היטב כי רק יציאה מממשלת נתניהו תביא מזור למפלגת העבודה, ואולי גם תגדיל את מספר המנדטים שלה. אי כניסה לאותה
ממשלה אגב, הייתה הופכת את המפלגה בבחירות הקרובות לשנייה בגודלה. אבל לא בוכים על חלב שנשפך, גם אם נהפך לגבינה, אלא מסתכלים קדימה, לעתים תרתי משמע: יציאה מממשלת נתניהו והצטרפות כסיעה עצמאית בקדימה. אבל ברק העדיף עצמאות משל עצמו, ולכן הקדים מכה לתרופה בצורת פילוג מפלגת העבודה והקמת סיעה חדשה בשם "עצמאות" עם ארבעה מחבריו.
"עצמאות"?! אצל ברק?! זה הרי מגוחך. עצמאות פירושה חרות, וחרות זו דמוקרטיה. וכל אלה מובילים אותנו לרשימה כפי שהיא תעוצב על-ידי מתפקדי המפלגה. אז ככה: לתפקיד היו"ר, מן הסתם, לא יהיו בחירות, כי זה יהיה ברק, שגם ישובץ במקום הראשון ברשימה. גם על המספרים 2, 5 ו-10 לא יהיו בחירות, כי אלו יאוישו על-ידי מקורבי ברק כחלק מפררוגטיבה של היו"ר.
המקום השלישי ישוריין מן הסתם למזרחי, מקום 4 לדתי, מקום 6 לאישה, מקום 7 לרוסי, 8 לבדואי, 9 לדרוזי ו-11 לנכה. מקום 12 לנציג הצעירים ומקום 13 חייב להימסר לנציג עולי אתיופיה.
יוצא אפוא, שרשימת עצמאות, לפחות עד המקום ה-13, שזה מספר שמביא מזל רע, תיקבע על-ידי היו"ר ברק. יופי של עצמאות. ואם מדברים על מספר רע, אזי נספר לכם כי הסקרים מעניקים לעצמאות של ברק רק שלושה מנדטים, מה שאומר מלחמת עולם כבר מחר בבוקר בין שלום בן שמחון ל
מתן וילנאי, ולא על תפקיד יו"ר קק"ל, לבין
אורית נוקד ל
עינת וילף, ולא על משבצת הקיבוצים.
ובחזרה ל"הקדים מכה לתרופה": אהוד ברק היה גנרל עטור צל"שים, אבל חלומה של אימו היה לראות את בנה רופא. אז רצתה רופא, גברת ברוג, אבל קיבלה מחלה, שממנה סובל עם ישראל מאז פשט בנה את מדיו ותקע סכין בגב ידידיו, נאמניו ובוחריו.