הפוליטיקה של ברק כזכר אלפא

למסמכי ויקיליקס הפופולריים שחשפו את רוב מה שפוליטיקאים וראשי מדינות רצו שלא נדע לעולם, השתרבבה בין היתר חוות דעת מקצועית - פרופיל פסיכולוגי שחובר בידי מומחי ה-סי.אי.איי על אישיותו של ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין. פוטין זכה לתואר הבא מעולם הזואולוגיה - זכר אלפא. הכוונה לאריה זכר השולט שלטון אבסולוטי בטריטוריה שכבש לעצמו. הוא מנכס לעצמו בלעדיות על כל הנקבות בלהקה ומכאן, אביהם של כל הצאצאים. כל זכר המעז לקרוא תגר על שלטונו המאיים, ובוודאי מי שפלש לשטחו - שם את נפשו בכפו בעימות עם המלך לחיים או למוות. לזכר אלפא אין ברירה: הישרדותו תלויה בשלטונו. האינסטינקטים אינם מותירים לו ברירה - לכשיודח לבסוף מכיסאו, המוות אורב לו מעבר לפינה. זר שיקרא את ההשוואה בין פוטין לזכר אלפא, יהיה, מן הסתם, משועשע; אולם בחינה מקרוב יותר של התנהגותו כלפי מי שמסומן אצלו כאויב השלטון, מגלה דמיון מפתיע בין מלך החיות לאיש החזק ברוסיה: שניהם כאחד לא מסוגלים לסבול מתנגדים. כך למשל, נעלמו מסביב לעולם, בדרכים שונות ומשונות, עיתונאים ופעילי זכויות אדם שהעזו להרגיז את נשיא רוסיה דאז וראש ממשלתה כיום. יש להניח שהסי.אי.איי הסתמך במידה רבה על כך כשקיטלג את פוטין כאחד מזכרי אלפא. אהוד ברק, יש לומר, איננו פוטין. למזלנו ולמזלו, ישראל איננה רוסיה עדיין, ושר הביטחון לא חשוד בהעלמת מתנגדיו. הוא אפילו שר ביטחון טוב ואיש עתיר יכולת. אולם התנהלותו הפוליטית הכוחנית והפתלתלה שהופגנה ביתר-שאת מאז כבש את ראשות מפלגת העבודה, האמביציה האדירה, דרך מערכת היחסים העכורה והרדפנית שניהל עם עמיתיו להנהגה, שהגיעה לשיאה עם פרישתו הדרמטית לכאורה ממנה והקמת מפלגה עצמאית חדשה תחת שרידיה - מגלות טפח מרכזי באישיותו: הפסד איננו אופציה מבחינתו ומכאן יקטע כל ראשית התקוממות בראשיתה, ויעשה כל שלאל ידו כדי להישאר במעמדו ולהחזיק בכתר. הבעיה בפוליטיקה הישראלית, שזהו תהליך מחזורי שלא מסתיים לעולם; וכך מצא עצמו אהוד ברק במאבק הישרדותי מתמיד. הדנ"א שלו מסמן אותו כזכר אלפא. הוא הזכר האולטימטיבי בטריטוריה. מכאן, קל יותר להבין מה באמת מניע אותו לפעול כפי שהוא פועל ומאין הוא שואב את האנרגיה להמשיך כל העת קדימה, על-אף החתחתים שמזדמנים לו כמעט על כל צעד ושעל. כעת, עם הכניסה המחודשת לקואליציה, ניצבים לפני ברק אתגרים לא פשוטים כלל: אביגדור ליברמן, המנסה לדחוק את בנימין נתניהו ולחבל באלקטורט שלו, עתיד לפגוש בברק בעתיד הלא רחוק בעימות כוחני ביניהם בחצי הגמר על האיש מספר 2 בממשלה. ליברמן שונה מברק כמעט בכל, אולם בדבר אחד הם דומים: שניהם מנהיגים דומיננטיים, זכרי אלפא. את נתניהו הזכרנו כבר?