מרטין לותר קינג ומאבק הבדואים

ביום שני, ה-17.1.11, חגגו בארה"ב את יום מרטין לותר קינג הבן, החל ביום הולדתו. קינג הנהיג מאבק אי-אלימות כנגד ההפרדה הגזעית, שהייתה בעיקר במדינות הדרום של ארה"ב. במסגרת מאבקו הוא נאסר פעמים רבות, מכיוון שעבר על חוקי אותן מדינות. בכל-זאת הוכרז יום הולדתו כחג לאומי בארה"ב, ואפילו בזמנו של נשיא ימני, רונלד רייגן. איך ייתכן שעבריין סדרתי זכה שיום הולדתו יהפוך לחג לאומי?! ההבדל בין קינג לעבריינים אחרים הוא שעבריינים מפרים חוקים אשר נועדו להגן על כלל האזרחים, בעוד שמרטין לותר קינג הפר חוקים אשר פגעו בחלק מהאזרחים - חוקים גזעניים נפשעים. באותו יום שני, ה-17.1.11, הרסו נציגי ממשלת ישראל, מלווים בכוחות משטרה, את הכפר הבדואי אל-עראקיב - בפעם העשירית! לאחר מכן פינו את ההריסות, כהכנה לנטיעת יער של קק"ל על אדמת הכפר! באותו יום עצרה המשטרה עשרה אנשים במקום, חלקם תושבי הכפר, וחלקם פעילי זכויות אדם, שבאו למחות על המעשה הנורא של המדינה. כל שבטי הבדואים שחיו על אדמותיהם באזור אל-עראקיב פונו בתחילת שנות החמישים. לא בסערת הקרב של 1948 פונו, אלא בהחלטה פוליטית! נציג השלטון הצבאי הודיע לבדואים כי הצבא צריך את המקום לאימוניו, והבטיח את חזרתם לאדמותיהם לאחר חצי שנה. את ההבטחה לא קיימו, ובמקום זאת חוקקו את חוק רכישת מקרקעין (ב-1953), אשר באמצעותו העבירה המדינה את אדמות הבדואים לרשותה. היה זה שוד קרקעות באמצעות חקיקה! את רוב הבדואים שפונו מאדמותיהם בשנות החמישים העבירה המדינה לאזור הסייג (בין באר שבע, דימונה, ערד ופרוזדור לצומת קמה). הגדילה המדינה לעשות, וב-1965 העבירה הכנסת את חוק התכנון והבנייה, שבמסגרתו הוכרז אזור הסייג כאזור אסור לבנייה. אם-כן, באמצעות חקיקה הפכה המדינה את כל כפרי הבדואים באזור לכפרים לא מוכרים ואסורים לבנייה! המדינה, שהעבירה את הבדואים מאדמתם ומביתם למקום אחר, היא זו שקבעה כי במקומם החדש הם פולשים, ואסור להם לבנות בית, לקבל מים, חשמל ושירותים! המדינה יצרה מצב שחוקיה מתנגשים במוסר! המדינה יצרה מצב שבו אדם ישר צריך להחליט אם הוא מוסרי - ומפר את חוקיה, או לא מוסרי - ומקבלם! בתחילת שנות השבעים איפשרה המדינה לבדואים להגיש תביעות בעלות על אדמותיהם. ואכן, אלפים מהם הגישו תביעות בעלות. במקום לגשת ולבדוק כל תביעה לגופה, כפי שעשו השלטונות העותומנים והבריטים - המדינה מתנגדת, בהחלטה פוליטית, לתביעת הבעלות, וכך גוזלת מהבדואים את שארית אדמותיהם. הבעיה גוברת כאשר בדואים אינם מוכנים לקבל את שוד אדמותיהם וגזילתן. אותם מענישה המדינה: בהרס בתים, בהשמדת יבולים חקלאיים, בהריסת כפרים שלמים, ועוד. אם חס וחלילה יתחילו שלטונות אירן להרוס בתי יהודים, נצא כולנו במחאה נגד מעשי הפשע של ממשלת אירן! אך כאשר ממשלת ישראל הורסת באופן שיטתי בתי בדואים, שכל פשעם שנולדו בדואים במדינת היהודים, רק מעטים מאתנו יוצאים למחות. לעתים המוחים הללו נעצרים בידי המשטרה. אם חס וחלילה יתחילו שלטונות צרפת לרכז את יהודי צרפת לעיירות, נצא כולנו במחאה נגד המדיניות הנפשעת של ממשלת צרפת! אך אצלנו, כאשר מרכזים בדואים לעיירות כדי לגזול את שארית אדמותיהם, מעזה הממשלה לטעון שהיא עושה זאת מדאגה לרווחתם! ומעט מדי מאיתנו מבינים על מה בכלל המחאה... החוק הפלילי עוסק במניעת מעשים שברובם אינם מוסריים; לעומתם, חוקי קרקעות וחוקי תכנון ובנייה הם חוקי מדיניות. כאשר המדיניות פוגעת באנשים אשר כל פשעם הוא אי-השתייכות לעם הנכון, הרי שמדובר במדיניות גזענית ובחוקים גזעניים. חובה עלינו להיאבק לביטולם! זה מה שמרטין לותר קינג עשה בארה"ב, וזה מה שארגוני זכויות האדם מנסים לעשות אצלנו.