יש הרבה רשתות חברתיות, אך פייסבוק, ענקית הרשתות, היא הרשת החברתית הגדולה והמסוכנת ביותר. היא בינלאומית, היא קלה ונוחה מאוד לתפעול, ידידותית לכולם, וכולם רוצים להיות שם. מטף ועד זקן, משמאלן עד ימני גאה, מפועל עד מנהל.
רבות נכתב ונאמר, הוזהר והופצר: הרשת הזאת מטביעה, לוכדת, מסכנת ועוד ייכתב עליה רבות. אני בטוחה שמארק צוקרברג, הוגה הרשת הפרושה לה על שבעת הימים, לא צפה את גודל ההיענות, הפרסום וכל השאר. אני מאמינה שלא שיער את המוקשים הטמונים ברשת.
בכניסה לרשת תלוי שלט מאיר-עיניים: "השירות אינו כרוך בתשלום. עכשיו ובעתיד". כמה יפה ונדיב. אולי לא חישבו את התשלומים האחרים שיגבה הפייסבוק. הסכנות הרוחניות, ההתמכרויות, הפוגענות ואובדן התמימות של ילדים כה רבים ושל מבוגרים.
הנוחות הרשתית הזאת מרתקת אליה מכל הזרמים והגילאים. ייתכן שכאשר החלו בשלבי הבנייה של הרשת, התייחסו לסיפוק מאוויים פשוטים ובסיסיים הנמצאים בטבע האדם העכשווי – עצלנות המעשה והמחשבה, עצלות ההשקעה והנתינה. כך קיבלנו רשת נוחה וקלה לכולם – כל דיכפין ייתי ויילכד.
אבל אותם דברים קלים ונוחים הם אלו המכניסים גם גורמים שליליים ואפשרויות מסוכנות לרשת. האפשרויות האלה הן בעוכרי הרשת והן סכנותיה. ועוד רבות ייכתב על כך. על הסכנות, על המוקשים. עוד רבות יסופרו סיפורים, ולא תילמדנה המסקנות.
וכמו נובל, ממציא הדינמיט שהקדיש את הונו לפרס המפורסם בעולם, לאחר שחש באי-נוחות לנוכח השימוש הצבאי בהמצאותיו ולסכנות הקטלניות שבהן, אולי יחליט גם צוקרברג להקים מהונו קרן מיוחדת אשר תעניק פרס שנתי גדול וחשוב לכל מי שיפעל להחזרת ולשמירת התמימות הקסומה שהייתה פעם בעולם הילדים, וגם אצל מבוגרים, שרבים מהם נפגעו, נפגעים ואולי חלילה עוד ייפגעו מהמערך הנוח המרושת הזה ללא גבול – הפייסבוק.