הבוקר התראיין ח"כ מיקי איתן, הגיבור הפוליטי של פרשת גלאנט, ואמר: בצבא להיות "מאפיונר" זה מקובל ומקדם להישגים, האם אנו צריכים שבראש הצבא יעמוד מאפיונר?"
השבת, ישב אלוף
יואב גלנט באחוזתו המושקעת ואולי יתבונן ברעייתו והיא תתבונן בו ושניהם יתהו בינם ובינם, ובינם לבין כמה חברים, שוודאי יכנסו לתמוך על כוס קפה ועוגה, מה בעצם לא בסדר? איפה החטא ומה הפשע הנורא? מה אנחנו עשינו שלא עשו כבר לפנינו? דיין לא היה "מאפיונר"? שרון לא היה "מאפיונר"? אשכנזי לא "מאפיונר"? אפילו ברק "מאפיונר"!...
הרי לא מזמן נחלץ
צחי הנגבי מצפרני ההרשעה בטיעון המשפטי המלומד של סיוע "לעשית דין מן הצדק" וגם הוא הרי נמצא "מתהדר" בתצהיר שקרי בפני כבוד השופט חשין.
שקר כידוע, יכול לחסוך הרבה תלאות, ולפשט הרבה הליכים מורכבים, ולעזור לכל אלה שממילא משתוקקים לעזור לך, לעזור לך! ולכן הפיתוי הוא גדול מאד. יואב גלנט, על-פי מסקנות
מבקר המדינה, לא עמד בפיתוי!
למה זה קרה לו ליואב? לאחר כל ההישגים שלו, ולמרות כל המעשים הנועזים הראויים שעשה, שנזקפים לזכותו, בין אם בצדק ובין אם בסיוע לצדק?
מסתבר שכמו כל דבר (כמעט) גם לנועזות או תעוזה נדרשת מידתיות ראויה, ויואב היה קצת נועז מדי, וגרוע מזה, גם ביש מזל!...
סבא שלי, שעלה לכאן מבויבריק הנידחת, סיפר לי שהיה לו שם מועדון ספורט ובריאות יוקרתי, עם בריכה של מים מינרלים חמים לתפארת, והיה שם הרשל אחד, חבר ותיק ספורטאי מוכשר מוערך ומקובל במועדון הספורט היוקרתי, שהביא למועדון הישגים ויוקרה לרוב. והנה, אותו ההרשל המוערך, מבלה בבריכה בשחיה בלילה חורפי וצונן ולפתע משתוקק להשתין, מתעצל לצאת מהמים החמים ללילה הצונן וללכת לשירותים (ואולי הם סגורים?) ומשתין להנאתו מהמקפצה, תוך ניצול אופל הלילה, אלא שהשתכשכו בברכה עוד כמה בויבריקים באותה העת. אכן תעוזה היא תעוזה! ולימים החליט סבא שלי שהוא צריך מנהל חדש למועדון שלו ופרסם בבית הכנסת על המשרה המוצעת. אותו הרשל ידוע, מגיש את מועמדותו למשרת ניהולו של אותו מועדון ספורט יוקרתי... עם עוד כמה אחרים. סבא שמח וטוב לב, קרא להרשל ובישר לו שנמצא הכי מתאים ושהמשרה שלו.
והנה דאג מי שדאג, לתלות באישון לילה מודעה בבית הכנסת וכתב שראה את הרשל משתין לברכה מהמקפצה.
קרא סבא את הרשל אליו והראה לו וזה, מופתע שיש מי שמלשין, ומי שטורח ומתנגד למנוי הזה. והוא כמובן מכחיש את האירוע מכל וכל! לא היה ולא נברא, ואם היה רק נדמה היה שהיה.
מה בעצם לא בסדר? שואל עצמו הרשל הספורטאי המוערך. הרי זה ידוע ומקובל בבויבריק שבחורף קר, מפחד הצינון, שרבים כבר השתינו אחרים משתינים ורבים עוד ישתינו לברכה!
אומר הרשל לסבא שלי, הרי יש כאן בס"ה מעידה קלה וחד פעמית! למה זה בכלל מעורר אצלך רעש כזה? הרי התרומה שלי למועדון תהיה גדולה הרבה מאיזה אירוע השתנה קטן מקרי וזניח?...
נאנח סבא ועונה להרשל: אכן היו שמועות שהבריכה שלי "מושתנת", ולכן תליתי שלטים ביידיש ובפולנית "שאסור להשתין לבריכה", למזלי היא היחידה בסביבה ואין לבויבריקים הרבה ברירות. בינתיים לא הצלחנו לתפוס משתינים, כי כנראה הם עושים זאת בסתר. מה לעשות, אותך ראו! ועוד ראו עושה זאת מהמקפצה! ולמרות זאת הכחשת!
אם אתעלם מאירוע השתנה זניח וחד פעמי זה, ואמנה אותך בגלל כישורך האחרים, הרבים והמצויינים מאד, יהיו לי לפחות שתי בעיות חדשות שיסכנו את העסק שלי: הראשונה היא הדוגמה האישית, אם המנהל ידוע כמשתין לבריכה, הרי זאת הודאה רשמית שלי בכך שהבריכה שלי אכן מושתנת! והשניה: איך אני והלקוחות נוכל לבטוח בך שלא תשתין שוב? ותכחיש שוב?... למרות כל השלטים! לשם מה השקעתי בשלטים האלה? ובכלל, תסביר לי למה, ריבונו של עולם, היית צריך להשתין דוקא מהמקפצה? הרי ממילא קפצת אחר כך שוב למים החמים שבה?!...
תודו, אכן הייתה לסבא שלי דילמה אמיתית! והוא בכלל בא ללמדנו, שגם בבויבריק הנידחת החיים לא היו תמיד רק דבש...
תספרו ליואב גלנט ויהיה גם לו קשה להבין את זה! איך הגדיר אותו מיקי איתן? "מאפיונר"? מי שמרגיש שמותר לו רק בגלל מי שהוא, "להשתין" על מדינה שלו מאחר שהיא ממילא כבר מושתנת, שלפחות ידאג שלא יראו ולא ידעו ובעיקר שלא יתפסו אותו משתין. (ומזה ודאי ציוותה התורה שאם כבר להשתין ראוי "להשתין בקיר"). כולנו רוצים להמשיך לחיות באשליה הנעימה, שבבריכה שלנו המים צלולים ושוחים בה רק דגי זהב. ולא נוכל להסכים שאיזה גנרל מעולה וגם מאפיונר, יקלקל לנו את "המציאות" המשתקפת ממי הבריכה: אצלנו, רק מי שנתפס אינו ראוי!
אני טובע! שמי שהוא יקרא כבר למציל... (האם עוד נותר לנו איזה צדיק בסדום???...)
