כאשר עלה אובמה לשלטון שאלתי האם הוא טוב ליהודים, בהתלהבות העולמית מאישיותו הכריזמטית שכחנו כי איננו נתיניה של אמריקה וכי אובמה אינו נשיאנו. נכון, נמרצותו מרשימה, היותו נשיא שחור ראשון בארה"ב גם היא ראויה לציון אבל השאלה המרכזית האם הוא טוב לנו.
לצערי כבר כשנבחר ראיתי סימנים ראשונים שאישיותו הכובשת לא מאפשרת לו לעמוד אדיש מול גורמים או מדינות שאינן עושות דברו ואינן מכבדות את הצו הנשיאותי שלו. ובכל זאת טרחו מנהיגינו לחזור ולהדגיש את ידידותו העמוקה לישראל ואת משענת האיתן של ארה"ב לישראל.
התנהגות הממשל האמריקני כלפי מובארק יכולה ללמד היטב עד כמה אובמה ומשטרו נאמנים לידידיהם ועד כמה הם נאמנים לעצמם ולמטרותיהם. ארה"ב חימשה את מצרים ממיטב נשקה ובטח לא האמינה שטנקי אברמס המתקדמים ינועו ברחובות מצרים כנגד אזרחים מצריים. והנה התחילו המהומות, מובארק ננטש ואם קיבל רמזים עבים על רצונו של אובמה שיתפטר מתפקידו... ועכשיו.
מבלי להיכנס אם ראוי שמוברך ימשיך לכהן כנשיא או לא יש בהתנהלות האמריקנית ללמד שאמריקה הגדולה נאמנה לעצמה בלבד ולא לידידיה או לבעלות בריתה. ראוי שלקח זה ייזכר וערבויות שונות מילוליות של השלטון האמריקני לא יחליפו ערבויות מוצקות הנשענות על עצמנו.