כבכל שבת, גם בשבת האחרונה, עלעלתי - בעוונותיי גם במהלך התפילה - בעלוני השבת בבית הכנסת; לאחר מכן בבית, בין סעודת שבת ללימוד ומשחק עם הילדים, הספקתי אף לדפדף בעיתוני המגזר. באופן ממש לא חריג, קראתי גם הפעם התייחסויות וביקורות חד-ממדיות, שחלקן אף חסרות יסוד, על עניינים הקשורים במערכת המשפט ובהחלטות היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות.
מערכת היחסים הטעונה בין המגזר הדתי-לאומי למערכת המשפט בכלל, ולגורמים מסוימים בה בפרט, היא עניין מורכב, שגם יריעתם הרחבה של עיתוני ועלוני השבת תקצר מכדי להידרש אליו כדבעי, ודאי כשהשעה דוחקת. ואולם בכל זאת, פטור בלא כלום אי-אפשר, ולכן אבקש להתייחס, ולו בתמצית, לנושא מרכזי שעמד בבסיס הביקורת - בחלקה משולחת ונעדרת בסיס - אשר הופנתה כלפי משרד המשפטים בשבוע האחרון.
מדובר בעניינו של הרב
דב ליאור, שזומן לחקירה במשטרה בגין מתן "הסכמה" לספר "תורת המלך", המצדיק על-פי החשד הריגת גויים חפים מפשע, ואפילו תינוקותיהם, לשם "נקמה" ו"מידה כנגד מידה" גם במסגרת "הכנעת הרשעות". "הסכמה" זו פורסמה במבוא לספר, הגדירה את הספר כ"יצירה נפלאה" וציינה כי מדובר בתחום שהוא "די אקטואלי" לזמננו. הרב ליאור התעלם מהזמנתו לחקירה במשטרה, סירב להתייצב שוב ושוב, ועל כן לבסוף הוצא נגדו צו מעצר, שנועד אך להבטיח את התייצבותו לחקירה.
כמי שלמד שנים רבות בישיבה תיכונית, ישיבה גבוהה וישיבת הסדר, וכמי שילדיו מתחנכים בחינוך הדתי-לאומי, יש לי כבוד רב לתלמידי חכמים, אף אם לא אחת נבצר ממני להבין מעשים או התבטאויות של חלק קטן מהם. יש לי גם כבוד בסיסי לחיבורים תורניים ולמחבריהם, אף שאיני יכול להימנע מלציין - בסיפוק - כי רבנים רבים וחשובים הביעו כבר דעתם הנחרצת נגד תוכנו וסגנונו של הספר "תורת המלך", ונגד מה שנראה בעיניהם - ואם יורשה לי הקטן, גם בעיני - כחילול השם וכעיוות בוטה של התורה, המוסר היהודי ורוח ההלכה.
אולם הנושא שעל הפרק איננו הספר "תורת המלך", תוכנו וסגנונו. על כך ניתן להתווכח, ואכן נשתברו כבר קולמוסים רבים בעניין זה. הנושא הוא סירובו של הרב ליאור להתייצב לחקירת משטרה, שאליה הוזמן כדין. ניתן לטעון - ואף בלהט - כי האמירות בספר אינן מהוות הסתה לגזענות או לאלימות; ניתן לטעון גם כי פרשנות הלכתית וציטוטים תורניים, אינם עניין למגרש הפלילי; ניתן אף לטעון כי "הסכמה" לספר אינה מהווה בהכרח הסכמה והזדהות עם כל עמוד ושורה בו. שעתן של טענות אלו עוד תגיע, הן ייבחנו בכובד ראש, יישמעו הדעות השונות והיועץ המשפטי לממשלה יכריע בעניין בסופו של דבר. אך מה שלא ניתן לטעמי לומר הוא, כי יכול אדם - נכבד ככל שיהיה - להחליט אם להתייצב לחקירת משטרה אם לאו. במדינה שבה נחקרו נשיאים, ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, שופטים ודיינים, לא ניתן לבקש כי לרבנים תינתן חסינות מיוחדת בהקשר זה ופטור מהתייצבות לחקירה.
פתיחת פתח בעניין זה ומתן פטור במקרה אחד, יגררו מטבע הדברים בקשות ל"פטורים" של גורמים אחרים, מכל קצות הקשת הפוליטית והחברתית במדינתנו המקוטבת, כשכל אחד מהם יפליא בנימוקים ובטיעונים מדוע אין לחוקרו ומדוע זו "חקירה פוליטית" המכוונת "נגד ערבים", "נגד חרדים" וכיוצא בזה. מכאן תהא כבר סלולה בבטחה דרכנו לאנרכיה.