האח הגדול ומלחמתו ברגשות הציבור

רגשות הציבור? מה זה לעומת רייטינג? מאחורי המרקע כבר מזמן שכחו את צמד המילים אלו. בוקר. אני קם ליום עבודה רגיל, בהתרגשות קלה. בערב יש חתונה, שחיכינו לה כבר כמה חודשים עוד מאז המחנה בהולנד עם עמותת זיכרון מנחם והילדים מהמחלקות האונקולוגיות. אחת המדריכות התארסה, אז צריך לחגוג. בשמונת ימי המחנה שרנו שירי חתונה ורקדנו לה והנה הגיע היום. היום סוף סוף החתונה. אני פותח את הפלאפון, רואה הודעה, בהודעה נכתבה שאלה: "מתי ההלוויה?" על איזו הלוויה מדובר? לצערי במסגרת ההתנדבות שלי בזיכרון מנחם השתתפתי בכמה הלוויות של ילדים. אני שולח הודעה חזרה: "ההלוויה של מי?". לא עוברת דקה והחבר מתקשר: "מה לא שמעת? נאווה נרצחה". כולם כמעט שמעו על אותו פיגוע. מחבל מתאבד בקפה הלל בירושלים. פיגוע שהציבור זוכר בגלל הכלה שנרצחה ערב חתונתה ביחד עם אביה. אני זוכר אותו לא רק בגלל אותה כלה, אלא בעיקר בגלל מי שהיא הייתה. זאת שתמיד חיוך על פניה. בכל חדר בבית החולים הפיצה שמחה וכיף. הבחורה שמצליחה להוציא את הילדים החולים במחלת הסרטן לכמה דקות מהמחשבות והכאבים הרעים. זאת הייתה נאווה. והיום, פרידה מבית האח הגדול כל כך מעריכה את אותו מחבל מתאבד. המחבל שקטע ברגע שמחה של כל כך הרבה אנשים, החריב בשנייה כל כך הרבה עולמות. 'אז מה?', כך בוודאי חושבת לה פרידה, 'אני צריכה למשוך רייטינג. מה אכפת לי מהציבור שיושב עכשיו בבית? מה אכפת לי מאותם ילדים שאיבדו את הוריהם ומאותם הורים שאיבדו את ילדיהם? הרי הכול בסוף רייטינג ,לא?' אז לא! יש גבול. יש קווים אדומים שאין חוצים. ואותה אחת שבהתבטאותה פוגעת בכל כך הרבה אנשים, היא אינה ראויה להישאר שם. תוכנית טלוויזיה אשר ממשיכה לתת לה במה - אינה ראויה להמשיך ולשדר. אני מודה, לא צפיתי בתוכנית. על המקרה המביש הזה שמעתי מחניכה שלי שאיבדה את אביה בפיגוע טרור. אז אני שואל את קשת וערוץ 2 המשדרות את תוכנית הטלוויזיה 'האח הגדול': הרייטינג שווה לכם את הפגיעה ברגשות הצופים? האם כל חושיכם קהו כבר? איפה הרגש? ועוד יותר - איפה השכל? איפה עובר הקו בין הרייטינג לבין הרגשות? העמידו אישה זו במקומה! הראו כי נשאר בכם ובנו עוד קצת מהרגישות ומהאכפתיות.