הטור של פריצי

באזור הכפר בתיר הם עקפו אותי, קבוצה צעירים רכובים, כולם על אופנים ל-2 אנשים. צעקו שלום והתחילו לדווש במרץ בעליה לכיוון חירבת סעדים. רכבתי אחריהם על דרך העפר המטפסת מעלה וחשבתי שזה בעצם רעיון די טוב לרכוב שנים על אותו זוג אופנים. אתה מדווש ומאחוריך יושב עוד איזה כוח עזר שמסייע לך. שקלתי גם אפשרות להזמין עובד זר. בסוף העליה הם נעצרו לנוח, בצחוקים ועליצות, כמו כל חבורת צעירים. "הי" קרא לי המדריך שלהם. "אתה מוכן לצלם אותנו?". הם הסתדרו מחובקים בקבוצה וצילמתי. פטפטנו בנעימות כמה דקות . לא הרבה רוכבים בשבילי השטח בהרים עם אופני טנדם, אמרתי לבחור שנתן לי את הסלולארי לצילום. מאיפה אתם? אנחנו מעמותת "אתגרים", מכיר? עשיתי בראש שכן. מה איכפת לי. אני באמת לא מבדיל בין קבוצות ספורט לאקסטרים ואפילו לא יודע מי בליגה. רכבתי הלאה. אחרי שעה נזכרתי: "אתגרים" זו העמותה שמטפלת בנכים, בעוורים, בפגועי גוף ופגועי נפש, והבנתי למה הם רוכבים יחד, בזוגות, על אותם אופנים. רק לא הבנתי איך לא הבחנתי בה לבד. הרי ראיתי אותם מקרוב, דיברנו, התלוצצנו, רכבנו זה לצד זה באותם שבילים, ואני לא ראיתי שום נכה, שום עיוור, שום פגוע. ורק אז הבנתי עד כמה אדירה ומדהימה העבודה שעושה העמותה הזו, שמצליחה לשלב את האנשים הללו ברכיבת הרים ושטח, בלי שמישהו יבחין בזה בכלל. אני העיוור. אנחנו הנכים. ושאפו ל"אתגרים".

משרד החינוך רוצה לחייב תלמידים לשנן ולדקלם שירה בעל-פה. לו הייתי מועצת התלמידים הייתי מציע שישלים את המהלך ויחייב את התלמידות לבוא לבית הספר עם שמלות קפלים ונעלי לאק ואת הבנים בז'קט, עניבה וכובע קסקט, כדי שיראו הולם בתפקידם החדש כתוכים מדקלמים. המשרד דורש שכל תלמיד ידע לדקלם בע"פ לפחות 5 שירים מסוגם של "לבי במזרח" של ר' יהודה הלוי ו"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק. כמה טוב שהם מעודכנים שם , במערכת החינוך, בשיטות ההוראה לדור הטוויטר וה-SMS, ומדהים איך פקידי החינוך הגאונים שלנו יכולים לקחת כל טקסט שבעולם, אפילו יפהפה כמו אלה שכאן, וגם באמצעותו להפוך תלמידים לשונאי שירה.

שר החינוך יוזם ביקורי תלמידים בחברון. רעיון טוב. לא יזיק שלפני גיוסם לצה"ל וכניסתם לסימטאות צידון ובירות יראו התלמידים איך נראים צירי התנועה ויחסי האוכלוסיה בערים מעורבות. זה יכול למנוע מהם מלעשות בעתיד שטויות כמו להכנס למקומות כאלה, או להקים אותם.

טירקל אמר שזה לא היה חכם להוציא צו מעצר נגד הרב ליאור מחברון על כך שכתב "הסכמה" לספר הלכה גזעני. רק שצו המעצר לא הוצא בגלל שהרב חתם על הספר, אלא בגלל שהוא מסרב להתייצב במשטרה לחקירה וקורא תיגר על סמכותה לזמן אזרחים לחקירה. טירקל, שהיה שופט ביהמ"ש העליון, יודע זאת מצויין, ובכל זאת הוא לא מהסס להתעלם מהעובדות הבסיסיות. כנראה הרגל של מי שהיה שנים חבר בהרכב אנשים שאין עליהם ערעור.

מרוב כותרות אנו מתעלמים לעיתים מהמהלך הרגיל המתרחש בבתי המשפט. אחד כזה נסתיים בסוף ינואר עת נגזר דינו של אחד, שמואל ויספיש, מי שעמד בראש חבורת אברכים שמיררו את חייהם של בעלי חנות למוצרי חשמל ואלקטרוניק שפעלה בשכונת גאולה הסמוכה למאה שערים. מה היה חטאם של בעלי החנות לא ברור בדיוק, והם גם הסכימו שהבד"צ (ולא הבג"צ, ריחמנא ליצלן) ישפוט ביניהם ויחליט אם אסור להם לנהל את חנות האלקטרוניקה שלהם בשכונה דתית, אבל זה לא מנע מהצדיק ויספיש וחבריו להפגין בקביעות מול החנות, ובעצם בתוכה, להשליך עליה אבנים, לשבור לבעל החנות את הפרצוף (ועוד אברים), לאיים על העובדים שלו ברצח ועוד. וכל זה לא קשור בכלל לכך שיום אחד גם החנות והסחורה במחסן הועלו באש, ואיש בשכונה לא יודע, כמו תמיד, מדוע וכיצד. אבל מכיוון שבעלי החנות צילמו ותיעדו את הצדיק ויספיש משליך אבנים ותוקף וחובט ומכה ושובר עצמות, ויותר מפעם אחת, הצליחה המשטרה להביאו לדין ועכשו אחרי 3 שנים מאירועים, הוא נדון ע"י שופטת המחוזי נאוה בן אור לשנתיים מאסר בפועל. אמנם ביפו ונתניה מקבלים על מעשים כאלה 9 ו-11 שנים, ואם אתה חבר במשפחות המוכרות גם 14 ו-16 שנים, אבל בשביל חרדים בירושלים גם שנתיים זה כבר תקדים מדהים והישג נדיר. שאברך צדיק ישלח לכלא על זה שהוא מכה אדם ומרסק אבריו ושובר את חנותו ותוקף את עובדיו? מה קרה? יש רגעים בהם אתה מתפעל מכך שמערכת המשפט שלנו בכל זאת מתפקדת קצת. אולי זה לא אבוד. יש סיכוי.

יש כיום 62,000 חרדים שקיבלו "דחיית שירות", והנה אחרי כל הטבות חוק טל והנח"ל החרדי וכל מה שסיפרו ומכרו לכם, יש רק 2,000 חרדים שמשרתים בצה"ל. זה אומר ש-29 מכל 30 צעירים חרדים משתמטים קבוע מגיוס. לסיכום: 97% מהחרדים משתמטים. זה הפרופיל האמיתי. צודקים הטוענים שהגיוס החרדי היחיד שקיים בישראל זה גיוס ח"כים חרדים לתמיכה בקואליציה. וד"ש להורים של גלעד.