מהפכות ודמוקרטיה

הספינות האירניות - אמירה פוליטית שאין לזלזל בה

אירן מנסה להתגרות בישראל על-ידי שליחת אוניות מלחמה לים התיכון דרך תעלת סואץ. הרי ברור לכולי עלמא שמבחינה צבאית מדובר ב"בדיחה", אבל יש כאן אמירה פוליטית שאסור לזלזל בה. הספינות האירניות בדרכן לסוריה רק כדי להראות לישראל שהקשר אירן-סוריה הוא בצורת טבעת ים ויבשה. למרות שהן עצמן לא מהוות איום, הנוכחות בים התיכון, מרמזת על ניסיון אחיזה ימי. מעין מוצב תצפית איראי-סורי על גבולה הימי של ישראל, בנוסח מוצבי התצפית של חיזבאללה בצפון. שלב זה, ישראל לא צריכה להגיב ולא צריכה להיבהל, אלא לנקוט בלשון הדיפלומטית הקלישאית: "ישראל עוקבת בערנות ובדאגה אחר הנעשה בים התיכון".

הווטו האמריקני - אין ארוחות חינם

ובעוד האזור עדיין גועש ורועש מצא לו זמן אבו-מאזן, לעורר את הגוש האנטי ישראלי בעולם, כדי להצביע נגד ישראל באו"ם בנוגע להתנחלויות והמשך הבניה שם. הנשיא אובמה התעורר בזמן, הורה על שימוש ב"ווטו" של חבר במועצת הביטחון ובלם את הגינוי הצפוי. מיטב פרשנינו כבר הבינו שעל ישראל יהיה לשלם מחיר כבד כנגד הווטו האמריקני, שהרי אין "ארוחות חינם", אך על ממשלת ישראל לעמוד איתנה בהתחייבויותיה הפנימיות והפוליטיות שלה. עד עכשיו הוכיח בנימין נתניהו שלא מפחידים אותו כל כך מהר, הגם שטבעת ההתנגדות לישראל הולכת וגדלה.

אבו מאזן מנסה להרוויח זמן

מה רצה להשיג אבו-מאזן בגינוי באו"ם בנוסף לגינוי עצמו? - להרוויח זמן, ולהראות שלא יחזור למו"מ המדיני בגלל ההתנחלויות וכך להמשיך "לעבוד" על כולם, אך בעיקר על עצמו והפלשתינים. הזמן פועל לרעת הפלשתינים - תזכרו, מי אמר זאת ראשון באתר זה. בניגוד לדעת רוב הפרשנים והמומחים לערב - שנכשלו לא פעם בניבוי ובחיזוי האירועים באזור דעתי היא, שככל שהזמן עובר וההתנחלויות מתחזקות ומתעבות, כך ההסכמים העתידיים עם הפלשתיניםם הולכים ומאבדים מומנטום וגם שטחים. ההצעות של אהוד ברק, כראש ממשלה לעראפת ואולמרט את ציפי לבני אחריו לאבו-מאזן לגבי יהודה ושומרון וירושלים לרבות ההסדרים "באגן הקדוש" בירושלים, לא יחזרו על עצמם. את מה שלא רצו לקחת אז, לא יקבלו יותר מאף ממשלה בישראל גם בעתיד. אבו-מאזן והפלשתינים מתפשרים לכאורה על גבולות 67, אך חולמים על גבולות 47. צריך להזכיר לציבור שבב-1947 הציע האו"ם את "החלוקה" כלומר: מדינה ערבית ומדינה יהודית (הדגש על מדינה יהודית) - אבל הערבים ברוב טיפשותם סירבו ויצאו למלחמה בה הפסידו בכל החזיתות ועוד יש להם חוצפה לקרוא לזה "נכבה" , במקום יום האיוולת. מאז הם הפסידו בכל המלחמות, אך לא למדו לקח. לכן, ההערכה של הפלשתיניםם בצירוף חלק מידענים ופוליטיקאים ישראלים, במיוחד מהצד של הגדה השמאלית, שהזמן פועל נגדנו - היא הערכה מוטעית וכפי שהסברתי לעיל - הזמן פועל להערכתי לרעת הפלשתינים ותומכיהם.

ספק אם השינויים במזה"ת ישפיעו לרעה על ישראל

האם השינויים בזירה המזרח תיכונית ישפיעו על היחס לישראל ולפלשתינים? - אני בספק גדול. העוינות המושרשת לישראל, בארצות השכנות כה עמוקה (למרות שהיא לא מבוססת דיה על עובדות ואירועים), שקשה להאמין שבהינף הפיכה או שינוי משטר מדיקטטורה לשלטון צבאי או מעין דמוקרטי זמני המצב הפוליטי כלפי ישראל ישתנה. דמוקרטיה - היא לא רק תרגום מילולי של שלטון-העם, מדובר בתשתיות חברתיות, מוסריות, תפיסת עולם, חופש דיבור, יצירה, תעסוקה, חוקי יסוד, בחירות חופשיות, זכות בחירה ושוויון גם לנשים - יסודות וכלים שאין עדיין בארצות השכנות. לכן ספק גדול בעיני שהשינויים שיבואו יוסיפו מדינות דמוקרטיות לאזור ורצוי להפסיק לחלום על כך בשלב זה. כל שינוי שיבוא יהיה טוב יותר אולי מהמציאות העכשווית, ולכן טוב יותר גם לישראל. למרות ששלטון יחיד, כמו שהיה במצרים וכמו שיש בירדן, שומר ודואג שהסכמים שנחתמו, ישמרו גם אם מדובר ב"שלום קר", אלא אם ישתלטו גורמים קיצוניים על השלטון, כמו "האחים המוסלמים", כי אז המצב יהיה גרוע ומסוכן יותר. ללא ספק שהשינויים שיהיו באיזור, גם אם לא יפלו וישונו המשטרים סביב, המהפך הוא יבוא אם לא מיד אז בשלבים. ועד אז - על ממשלת ישראל - לדאוג ליציבות ולביטחון.

הערות והרהורים בענייני דיומא:

1. בלוב - יורים במפגינים באש חיה ללא הבחנה. 2. חיזבאללה שלח מתנדבים לאירן - לעזור למשטר לדכא את ההפגנות. 3. פצועים והרוגים - גם בתימן, בחריין ועוד... 4. עכשיו נא להיזכר, איך כל ארצות אלה ודומיהן גינו את ישראל, רק לפני זמן קצר, על כך שאנו מדכאים, רוצחים ומתעללים בפלשתינים, איזה צביעות ודו-פרצופיות. 5. כדאי שממשל ארה"ב והקהילייה האירופאית - יבינו ויתעוררו כי "הצונאמי האיסלאמי" - יגיע גם אליהם. 6. תרבות "הריאליטי" והרצון או הדחף להופיע בטלוויזיה אפילו באקווריום אנושי כמו האח הגדול - מעביר את הציבור על דעתו, עד אשר אפשר לרמות אותו באלפי שקלים. 7. החלום של הנוער היום להיות דוגמנית סוג ג' ומנחת טלוויזיה סוג ד' - העיקר החשיפה וכמה רגעי תהילה - עצוב מאד!