בעת כתיבת שורות אלה, משדר ערוץ אלג'זירה מבזק שעל-פיו ניסתה עאא'ישה, בתו של מועמר קד'אפי, לנחות במלטה, אך מטוסה לא קיבל אישור נחיתה, והיא שבה ללוב. ייתכן כי ידיעה זו אינה יותר מאשר מלחמה פסיכולוגית שמנהלים מתנגדי קד'אפי נגדו, נגד שבעת בניו האחרים, ונגד שבטו ותומכיו, וייתכן כי ערוץ אלג'זירה - שאת משרדיו בלוב סגר קד'אפי לפני כשבוע - שותף להפעלת הלחץ הפסיכולוגי על קד'אפי ותומכיו. אך בין אם ידיעה זו נכונה ובין אם לאו, די בה כדי להמחיש את קיצו המתקרב של שלטון קד'אפי בלוב, שנמשך מאז ה-1 בספטמבר 1969.
"הרפובליקה הערבית הלובית העממית הסוציאליסטית העצומה" היא מדינה המשתרעת על שטח הגדול פי-80 מזה של מדינת ישראל, וכולה נמצאת במדבר הסהרה. היא קיבלה את עצמאותה מאיטליה בשנת 1951, ועד מהפכת 1969 שלט בה המלך אדריס אלסנוסי. מאז שנמצאו בלוב בשנת 1959 נפט וגז, היא ריכזה התעניינות עולמית, ומספר מדינות אירופיות כמו איטליה ושוויץ תלויות כיום כמעט לחלוטין בנפט הלובי. מאז שתפס קד'אפי את השלטון, מנסה העולם להכניסו לדפוסי התנהגות שהעולם יכול להבין, אך ניסיונות אלה נכשלו, הן בשל המגלומניה שסובל ממנה קד'אפי, והן בגלל התרבות הבדווית שאותה מעטים באירופה מכירים ומבינים.
מלחמת הישימון
בבסיס התרבות הבדווית קיים המחסור במקורות מחייה שממנו סובל השבט במדבר, ולכן עליו לנהל מלחמה מתמדת עם שבטים אחרים על מעיין, על באר או על כתם עשב. השבט - המבוסס על קשר הדם בין בניו - הוא בראש ובראשונה יחידה לוחמת, מגובשת, מחייבת, בעלת משטר נוקשה של חוקים, מנהגים ומסורות, המטילים על הפרט נאמנות מוחלטת לשבט. לשבט יש במקרים רבים דגל, המנון, חוקים, נרטיב היסטורי, דיאלקט לשוני, וכן מבנה פנים וצבע עור המונצחים על-ידי נישואי קרובים בתוך השבט.
בלוב חיים מספר שבטים. אך השבט שהשתלט על כל השבטים האחרים הוא שבט "קד'אף אלדם" ("מקיז הדם") שנודע באכזריותו, והשם "קד'אפי" מציין את מוצאו של נושא שם זה. שבט זה שוכן בדרום מערב המדינה, במעמקי מדבר הסהרה הצחיח.
קד'אפי השתלט על המדינה כשהיה בן 27 בדרגת סגן, אך הוא העלה את עצמו מייד לדרגת קולונל. הוא השליט על כל מרכזי השלטון את בני שבטו, שכן בתרבות המדבר רק עליהם הוא יכול לסמוך שלא יבגדו בו. כל התנגדות לשלטונו נתקלה ביד ברזל, כשאין הוא מהסס לחסל את מתנגדיו בעינויים נוראים. חוליות רצח רדפו אנשי אופוזיציה שהיגרו לחו"ל, ומעורבותו בטרור נגד מדינות המערב אינה מוטלת בספק: ב-1984 ירו מאבטחים לוביים מתוך השגרירות הלובית בלונדון והרגו שוטרת בריטית שפיקחה על הפגנת מתנגדי קד'אפי; בשנת 1986 הרגו סוכנים לובים מספר חיילים אמריקניים בפיגוע בדיסקוטק בברלין; מטען חבלה לובי הפיל מטוס של חברת פאן-אם מעל העיירה הסקוטית לוקרבי ב-1988, וקד'אפי עצמו נמצא מעורב בהפלת מטוס אייר פראנס מעל מערב אפריקה בשנת 1989. יש סימנים כי לקד'אפי היה חלק בתכנון חטיפתם של הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן וברציחתם בשנת 1972, ובחטיפת שרי הנפט של ארגון אופ"ק בשנת 1975.
בשנים האחרונות הצטרפו שמונת בניו של קד'אפי למעגל מנהלי המדינה, תוך שהם משתלטים על חלקים ניכרים ממשק הנפט, מהתעשיות הפטרוכימיות, העסקים הבנקאיים, הצבא וארגוני המודיעין והביטחון. בנו השני, סיף אלאיסלאם ("חרב האיסלאם"), עבר קורס נשיאים אינטנסיבי על-מנת להציבו בבוא היום כמועמד יחיד להחליף את אביו. כדי להקל על קבלתו על-ידי מדינות המערב כשליט לגיטימי, הוא מוצג כמודרני, לבוש חליפה ועניבה (בניגוד לאביו המתגדר בלבוש בדווי ומקפיד להסתובב בעולם עם אוהל), כמי שמוביל רפורמות שלטוניות ואפילו שוקל לכרות שלום עם ישראל. הצגה זו נובעת מניסיון אירופי להכשיר את שרץ שיתוף הפעולה עם משפחת מאפיה אכזרית וצמאת דם שהשתלטה על נכסים בשווי מיליארדים, על חשבון האזרחים הלובים שאינם בני שבט קד'אף אלדם, או שאינם נמצאים ב"קואליציה" עמו.
לאורך שנות שלטונו, לא הצליח קד'אפי ליצור "עַם לובי" מאוחד ומלוכד, שבניו יגדירו את עצמם כאזרחי לוב ולא כבני השבטים. תושבי מזרח המדינה היו מקור מתמיד לתנועות מרי שקמו נגד קד'אפי, בעיקר בערים בן-ע'אזי, בידא ודרנא, וחבריהן הוצאו להורג בתוך חביות מלאות בחומצה.
ילדים מתו ביסורים בגלל תאוות בצע
השחיתות בלוב מרקיעה שחקים: בן דודו של קד'אפי שכיהן כשר הבריאות, ייבא ממזרח אירופה מנות דם במחיר זול, ומכר אותן לבתי חולים במחיר מופקע. חלק מן המנות היו נגועות בווירוס האיידס, וכמה מאות ילדים לקו בשל כך במחלה. כדי לחפות על בן הדוד, הטיל השלטון את האשמה על רופא פלשתיני ועל חמש נזירות בולגריות שעבדו בהתנדבות כאחיות, ואלה הועמדו לדין באשמה של עריכת ניסוי באיידס בילדים עבור חברות תרופות מערביות. רק כפסע היה בינם ובין ההוצאה להורג, ובזכות מאמץ בינלאומי גדול הם שוחררו. למותר לציין כי בן הדוד היבואן הממולח אפילו לא נחקר, גם לאחר שמאות ילדים מתו בייסורים בגלל תאוות הבצע שלו.
בימים אלה מגיעה לסיומה תקופה אפלה בחייה של לוב, כשאזורי השבטים שאינם נאמנים עוד ל"מקיז הדם" מציגים את עצמם כ"משוחררים". הם מסתייעים ביחידות צבא ובקצינים שעברו לצידם עם כלי נשקם ותחמושתם, ומעודדים משורה מתארכת של שרים, שגרירים ופקידים - שעד לאחרונה היו בקשרים "קואליציוניים" עם בני שבטו של קד'אפי - שהודיעו ברבים על הסרת תמיכתם בו.
בהופעתו בטלוויזיה ביום שלישי בלילה, היה קד'אפי היסטרי, צעקני, בלתי מרוכז ובלתי ממוקד. הייתה זו "צריחת הברבור" של שליט צמא דם, שמעטים מאוד יזילו דמעה אם התרבות הבדווית שלו תכפה עליו להתאבד, כדי לא לסבול את חרפת הסילוק או ההוצאה להורג על-ידי אזרחיו, כפי שקרה לצ'אושסקו, חברו הטוב מרומניה.
היטיב להביע זאת בנו יקירו, סיף אלאיסלאם, בהופעה מרשימה לא פחות בליל ראשון השבוע, כשהכריז: "לוב אינה תוניסיה או מצרים". הוא רמז להבדל הבסיסי בין תרבותה של לוב מצד אחד, ובין זו של תוניסיה ושל מצרים מצד שני: בזכות אביו, לוב הייתה ונשארה חברה שבטית, בדווית, אלימה ואכזרית, הקובעת את אופיה האכזרי של התמודדות "המנהיג" עם מתנגדיו, ומוכן להקריב את כל אזרחיו על מזבח השרידות שלו, של משפחתו ושל שבטו. סיף אלאיסלאם מבין כי אם ייפול אביו, גם ראשו ייכרת יחד עם ראשיהם של שבעת אחיו ושל רבים מבני שבטו השנואים. המלחמה בלוב היא "על כל הקופה", הואיל ורבים מן המורדים יודעים היטב כי אם ייכשל המרד, הם יוצאו להורג ללא רחמים על-ידי "מקיז הדם" ובני שבטו.
