טיל הגראד שנפל בבאר-שבע היה תזכורת לסכנה לביטחונם של אזרחי ישראל, הטמונה במאבק הפלסטיני האלים כנגד ישראל. לאורך השנים שבהן מתנהל המאבק בין התנועה הציונית לבין העם הערבי-פלסטיני על הארץ, ראינו דרכי מאבק שונות שבהן נקטו הפלסטינים במאבקם נגד נישולם מהארץ. מלחמה וטרור מסוגים שונים היו הדרכים העיקריות. היום אנו עדים למאבק מסוג חדש יחסית: מאבק עממי, שבעיקרו הוא לא אלים. הוא מתרחש בכפרים המפגינים נגד בניית מכשול ההפרדה אשר גוזל את אדמותיהם. הוא מתבטא גם ברשות הפלסטינית, המנסה לבנות את מוסדות המדינה שבדרך, תוך התנגדות לטרור. וכן אנו רואים את מאבקם הלא אלים של ארגוני החברה האזרחית הפלסטינים, הקוראים לסוגים שונים של סנקציות וחרם על ישראל, כאמצעי לחץ להפסקת הכיבוש והפרות זכויות האדם הנובעות ממנו.
כל עוד ישראל ממשיכה בכיבוש ובהעמקתו, הפלסטינים ייאבקו כנגדו. השאלה היא באיזו דרך של מאבק הם יבחרו. מחד גיסא קיימת האופציה של מאבק מזוין, קרי - פיגועי התאבדות, תקיפות אישיות, הטמנת פצצות, ירי טילים, חטיפות מיקוח וכולי. מאידך גיסא קיימת האופציה של מאבק עממי לא-אלים.
לנו, אזרחי ישראל, יש אינטרס ביטחוני לתמוך במאבק העממי הלא אלים. זה מאבק שאינו מסכן את חיינו וביטחוננו. זה מאבק שאינו מסכן את חיי החיילים המתחזקים את הכיבוש, וזהו מאבק שאינו מסכן אפילו את ביטחונם של המתנחלים. אך זה מאבק שמבהיר - לנו ולעולם כולו - מיהו התוקפן בסכסוך ומיהו הקורבן. זה סוג מאבק המראה - לנו ולעולם - מי רוצה שלום ומי מתנגד לו! זהו מאבק היוצר קונפליקט בין רוב אזרחי ישראל לבין ממשלת ישראל והימין הרדיקלי! זהו מאבק שיראה - לנו ולעולם כולו - שצה"ל, יותר משהוא עוסק בשמירת ביטחוננו, עוסק בכיבוש ובהעמקתו!
מאבק לא-אלים, להבדיל ממאבק אלים, מאפשר לצד שהמאבק מופנה כנגדו לחזור בו מדרכו, ואז יחדל הלחץ עליו. זה מאבק שאינו יוצר עובדות בלתי הפיכות, להבדיל מן ההרג וההרס הנגרמים במאבק אלים: את ההרוגים אי-אפשר להחזיר לחיים; את הפצועים פעמים רבות אי-אפשר להחזיר למצבם הקודם; אך חרם ניתן להפסיק בכל רגע. זה מאבק המזמין ישראלים וגורמים בינלאומיים להשתתף בו. אף ישראלי המתנגד לכיבוש ולהפרות זכויות האדם לא ייתן ידו למאבק אלים נגד ישראל. אך רבים מהמתנגדים לכיבוש ולהפרות זכויות האדם הכרוכות בו, ייתנו ידם למאבק לא אלים כנגד הכיבוש על עוולותיו!
מכיוון שאין סיכוי שהפלסטינים יוותרו מרצונם לישראל על ארצם, בתיהם ואדמותיהם, הרי שאין סיכוי שיפסיקו את מאבקם, כל עוד ישראל ממשיכה בתהליך דחיקת רגליהם מהארץ. במצב הזה, האינטרס שלנו, אזרחי ישראל, הוא שהפלסטינים ינקטו בדרכי מאבק לא אלימות. זה כולל הפגנות, הקמת מוסדות מדינתם שבדרך, משטי מחאה וסיוע, אי-שיתוף, שביתות, בניית בתים שישראל הרסה, נטיעת מטעים שעקרה, סוגים שונים של חרם וכולי.
יש מאבק קשה בחברה הפלסטינית סביב השאלה באיזו דרך מאבק לנקוט. טיל הגראד הזכיר לנו את האופציה האלימה, והקריאות לחרמות על ישראל מזכירות לנו את האופציה הלא-אלימה. הישראלים התומכים בחרם, דואגים לביטחונם של אזרחי ישראל יותר מאלה המנסים להשתיקם!