הארץ של טיבי

בשעה 06:45 נכנסתי לאתר עיתון הארץ, למדור "מאמרים ודעות" וראיתי שהתאריך הוא יום ראשון, ה-27 בפברואר 2011. ולא רק זה, אלא כל הכתוב נכתב אתמול. הידיעה האחרונה הייתה בחצות וחצי של ליל-אמש. אבל היום כבר יום שני. מזמן. החלטתי לעקוב ולהיווכח מתי הדבר המתנשא הזה יעדכן את עצמו. עד מתי הוא יָשֵׁן? היום הוא היום השני בשבוע, ה-28 בפברואר 2011 והשעה כבר 06:53, לך תעיר דשנים לרעננים... רציתי לדלות מ"שיחת היום" עם אחמד טיבי, שקראתי בעיתון עצמו לפני שעה, כמה וכמה אבנים רעות בלי מרגליות ולשתף אתכם. נכנסתי למדור "מאמרים ודעות", יום שני, 06:57 והם בשלהם. עד כדי כך הם בזים לקוראיהם? הלו! לקוּם! "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ". כבר אחרי שבע בבוקר. חדשות. הרדיו מקדים את האינטרנט. אתר הארץ מנמנם ולבטח מפהק. אני פותח שוב, שבע ושלוש דקות, אין שינוי. עכשיו אני מחכה! לא יעזור כלום! אני מוכרח לדעת מתי נפרדים מהשינה המתוקה אצל האנשים האלה. אין ברירה, אעתיק מהעיתון. "שיחת היום" נסבה על אודות אותו ביקור של חברי הכנסת הערבים אצל מועמר קדאפי בלוב. (אני מושך כי כבר 07:10 ואני לא יכול לעשות 'קופי-פייסט'!): העיתונאי ג'קי חורי שואל: "אז כל מי שמזמין הולכים אליו בלי שיקול דעת?" וחבר הכנסת טיבי עונה: "ראשית, הוא הזמין אותנו. שנית, אף אחד לא העלה על דעתו שהוא יעשה מה שהוא עושה כעת. כל מי שאומר שאפשר היה לחזות את האירועים האלו לא מדבר אמת וזורה חול בעיניים. העמדה שלנו היום היא בעד העם ונגד המשטר". איזו התפתלות מביכה. הזמנה מבטלת שיקול דעת. ההזמנה עצמה, היא הרשאה להיענות להזמנה בלי שיקול דעת. חכם. הלאה: "...אף אחד לא העלה על דעתו שהוא יעשה מה שהוא עושה כעת", נוּ, הייתם בלוב, ראיתם את שוועת העם. גם לפני שנסעתם לשם, עשרות שנים לפני כן, ידעתם בבירור מי שולט בלוב, מי הם ילדיו, מנין בא לו כל עושרו האגדי אם לא מדלת העם? ואיך הוא גוזל אם לא בכוח הזרוע והתותח. מה, זה חדש לכם? מה זה כל הגלאביות והכובעים המשונים, תרבושים עם פומפונים, מדי קיסר וקישוטים מסחררים בצבעוניותם, ועל הכל פניני ה"חוכמה" של האיש הזה שאינו אלא משוגע על כל הראש שצחק מכולם. רבותיי, השעה שבע וחצי. אתר 'הארץ' מתעקש. מי אנחנו שנגיד לו מתי ייפתח סוף-סוף וירעיף עלינו משולי גלימתו זרזיפי-זרזיפים של דעת אור ושלווה... אוֹהּ... החליפו! מה השעה? 07:36. בוקר טוב חברים! הֶערבה לכם שנתכם? בואו שתו קפה. אני בינתיים אחפש את המדור "שיחת היום" עם אחמד טיבי. ב"מאמרים ודעות" – אין. הכי מתאים שהראיון יופיע במדור "פוליטי מדיני", אבל גם שם הוא איננו. הלכתי אפוא למדור "בארץ" – כלום. אין ברירה, חיפשתי במדור "לכל כותרות היום" וגם שם לא מצאתיו. איזה אתר. משהו. טוב, אז אעתיק בעצמי: אחרי שחבר הכנסת הנכבד מאוד "מקווה שמה שקרה בכיכר תחריר, התחריריזציה, תכה בכיכרות רבים בעולם הערבי", שואל המראיין: גם בשטחי הרשות הפלשתינית? והלה עונה לו מניה וביה: "ברשות יש היום תנועה עממית הדורשת את הפסקת הפילוג. אני מקווה שהתנועה הזו תתגבר וגם יצאו המונים למחסומים כדי להביע עמדה ברורה בדרכי שלום – אני מדגיש, בדרכי שלום – נגד המשטר הכי מדכא במזרח התיכון והוא הכיבוש". מה יש לדבר? מילים כדרבנות. עכשיו רק צריך להבין לְמה בדיוק הוא מתכוון במשפט: "כדי להביע עמדה ברורה בדרכי שלום"? כמה ברורה? כמה שלום? מה זה "להביע", מה זה "עמדה ברורה" (טוב שהוא לא אמר הפעם "חד-משמעית" הנפוצה אצלו כל-כך), כשנדע מהי הבעה ומה זה עמדה ברורה אצלו – נבין גם את השלום שלו. אבל אני בהחלט מגחך מול המשפט העלוב: "המשטר הכי מדכא במזרח התיכון והוא הכיבוש" – הכי מדכא? בכל המזרח התיכון? הרי רק עכשיו שוחחתם על משטרים מדכאים פי אלף! על חלכאים ונדכאים שנשלטו בידי רודנים עריצים עשרות בשנים. על מאסרים ועינויים והוצאות להורג, ורציחות? על שבטים הנלחמים אלה באלה ולכולם נשק ותחמושת והם טובחים איש את אחיו? אתה מעז להחציף פנים ולהשוות?