אין כמו חג הפורים כיום שמחה האהוב עלינו, רוח של עליצות ואווירה קלילה של התבסמות מיין ומממתקים של משלוחי-מנות שורה על כלל בית ישראל בארץ ובתפוצות בימי הפורים. לכאורה נראה החג די שולי מבחינת הנפח שניתן לו - יום אחד שקבעוהו חכמים - לא חג ומועד שקבעה התורה, ואפילו שאירעו בחג זה נסים ונפלאות, תפילת ההלל הנאמרת בימים טובים לא נאמרת בו.
החג מאופיין במצוות היום: קריאת מגילה, משלוח מנות, סעודת פורים ומתנות לאביונים. כאשר השמחה ביום זה מלווה בשירים ובריקודים עם מסכות ורעשנים. אם כן, מהו סודו של חג זה, שדווקא הוא, מכל שאר החגים, לא יבוטל ומקבל חשיבות ייחודית מאין כמוה?
אם נתבונן באירועי המגילה נפיק תובנות שהיו קיימות אז וממשיכות עימנו כיום. "והימים האלה נזכרים ונעשים" [מגילת אסתר ט', 28]. הנסים בימי הפורים שחלו בתקופת מרדכי ואסתר נזכרים ונעשים גם היום. תקופת המגילה היא תופעה יחידה במינה בהיסטוריה היהודית. הוא, מרדכי הצדיק, מהשרים היושבים בשער המלך, ראש חכמי ישראל; היא, אסתר המלכה, ראש וראשונה לנשים בזמנה.
עם ישראל היה מקורב למלכות, ויהודים רבים הוזמנו לסעודת המלך אחשוורוש, למרות כל זאת יצאה הגזירה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן" [מגילת אסתר ג', 13]. מהפך פוליטי די מוזר ולא מובן. חז"ל מציינים בפנינו כי סיבת הגזירה הייתה שנהנו מסעודה של אותו רשע - המלך אחשוורוש - לפי המובא בגמרא במסכת מגילה דף יב' עמוד א'. יש המסבירים זאת משום שאכלו מאכלות אסורים ויש המוסיפים כי עצם ההשתתפות בסעודה זו הייתה חילול השם.
לא סיבה טבעית או הגיונית הביאה למהפך זה, כי אם סיבה רוחנית. הכישלון בשמירה על תורה ומצוות הביא לגזירת השמד. גם הישועה הייתה בדרך על-טבעית. מרדכי הצדיק איבחן את שורש הסיבה שהביאה לאסון ונקט בצעד תקיף. החטא בא כתוצאה מהאוכל שאכלו ומהחגיגה שחגגו במשתה היין של המלך אחשוורוש, לכן הכריז מרדכי על צום ותענית כנגד האוכל והחגיגה. כנגד החטא שחטאו ונהנו כמנהגי הגויים, חש מרדכי שהייתה כאן תקלה בחינוך עם ישראל וכתוצאה מכך אסף את ילדי ישראל ולימדם תורה לביטול הגזירה. לימוד התורה הוא הנשק האמיתי כנגד גזירות הגויים.
כמו-כן, עם ישראל היה מפורד ומפוזר - "ישנו עם אחד מפורד ומפוזר בין העמים" [מגלת אסתר ג', 8]. כנגד הפירוד תיקנו מרדכי ואסתר תפילה המלכדת את העם: "לך כנוס את כל היהודים" [מגילת אסתר ד', 16]. העם התאחד תחת מרדכי המנהיג לתשובה ותפילה. רק לאחר שננקטו כל הצעדים הנכונים והאמיתיים בתיקון שורש הרע בעם ישראל, שונתה המציאות ואכן "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" [מגילת אסתר ח', 16]. עם ישראל אינו מציאות רגילה בעולם הטבע; הדרך להצלתו ולהצלחתו במהלך ההיסטוריה הייתה על-ידי חיזוק כוחו הרוחני, אחדותו וחיזוק החינוך מהגיל הרך.
"והימים האלה נזכרים ונעשים" [מגילת אסתר ט', 28] - נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה - ירושלמי מגילה פרק א' הלכה א', לאמור: כל משפחה ומשפחה, כולל משפחות כהונה ולוויה, מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה, מתאספים יחדיו לאכילה ושתייה וכך מקבלים עליהם שימי הפורים לא יעברו ומגילת אסתר לא תתבטל.