לנו מה שנקרא "הסכם שביתת-נשק משופר". בהקשר לכך, נקרא נכון את התמונה הבאה: המוסלמים בארצות העולם בכלל, ובמזרח התיכון בפרט רואים בנו פולשים ל"אדמה הערבית הקדושה" - וכופרים שמותר להרגם, לא כל שכן, מותר לשקר להם בעריכת הסכמים (כמו שנהג לעשות מוחמד...)
כל מי שחושב שהשורות האחרונות אינן עובדות מוצקות, שיפסיק לקרוא מאמר זה מייד ויפנה את נשמתו למשאלות לב הזויות על שלום ואחווה בין עמים...
האויב המוסלמי מנסה זה שנים רבות לפגוע בכלכלת מדינת ישראל. בין אם זה על-ידי חרם ישיר או להשפיע על גורמים כלכליים בעולם שלא לסחור עם מדינת ישראל, ואפילו להפעיל סחיטה על פירמות בעולם, למנוע מהם מסחר במדינות ערב אם יסחרו עם ישראל.
אגב, מרבית מדינות העולם קיבלו ומקבלות מצב פלילי זה הנוגד את החוק הבינלאומי ולא עומדות לצידנו, וגרוע מכל, נכנעות לערבים. זו עובדה מרה שיש לקבלה בכל תכנון כלכלי עתידי אצלנו. מה שכדאי שהממשלה תחליט ותפרסם הוא שמדינות הכנועות לחרם הערבי לא יוכלו לסחור במדינת ישראל ובאזורי יו"ש (אנחנו שולטים על נמלי האויר והים, לא כן?).
הגז המצרי הפסיק לזרום לתחנות הכוח שלנו לאחרונה מאחר שהשלטון שינה פניו. הם ימצאו לכך מיליון תירוצים, אבל זה לא משנה, הם פשוט מנסים לפגוע בנו. כל סוחרי הגז אצלנו (והפוליטיקאים שתמכו בהם) שלחצו למען הסכם הגז עם מצרים, נאלמו דום - ונעלמו מפני השטח, וזאת כמובן לאחר ש"גזרו קופון" נכבד מחברת החשמל ומממשלת מובראק. לגבי מספר יהודים חכמים בארץ אשר הזהירו בשעתו מהסכם הגז עם מצרים נשאר להם רק לומר לתקשורת: "אמרנו לכם" - שזה פתטי ומהווה ניצחון פירוס.
המסקנה המתבקשת מהפשלה של ההתקשרות עם חברת הגז המצרית היא, שאסור לה למדינת ישראל, ולכלכלתה לעשות הסכמים ארוכי טווח עם מדינות האוייב אפילו שיש "הסכם שלום". "הסכם השלום" לא יכובד על ידם חד-צדדית בעת שיחליטו על-כך, לא כל שכן, כל הסכם כלכלי.
בהקשר לכך כל נציין למשל שכל הניסיונות של סגן רוה"מ,
סילבן שלום, לצאת בפרויקט משותף עם ירדן לצינור ממפרץ אילת לים המלח, נדון מראש לכישלון. לפי התוכנית רוב הצינור יעבור בשטחה של ירדן ולכן הם יוכלו לחסום אותו בכל עת -בעיקר אם הפלשתינים ידיחו את המלך וישתלטו על הממלכה.
תאמרו: חסימת הצינור תפגע גם בהם, אזכירכם כי כבר ראינו לא פעם כיצד ניסיונות לפיגוע כלכלי בישראל מצד מדינות ערביות פוגע לפעמים בהם יותר מאשר בנו, המסקנה: הם כל כך שונאים אותנו שהם מעדיפים לסבול הרבה רק כדי שגם אנחנו נסבול קצת.
המסקנה המתבקשת (זה שנים רבות) היא פרזום מיידי של הנחיות ממשלתיות לכל מוסדותיה, משרדיה והחברות הציבוריות -האוסרות על חתימת הסכמים כלכליים ארוכי טווח עם מדינות וחברות ערביות, ועל מיסוד של כללים לערבויות משמעותיות בכל הסכם סחר קצר טווח עם האויב הערבי.