שרידי תרבות המאיה הילידית, שעודנה חיה ונושמת גם אחרי שנים רבות כל-כך, הפכו את גואטמלה, שבמרכזה של אמריקה, ליעד הקסום ביותר בעיניהם של התרמילאים הישראלים, ולא בכדי: אחרי ככלות הכל, יותר ממחצית מתושביה של מדינת האביב הנצחי הזאת הם, עדיין, בני תערובת של אינדיאנים אמריקניים ואינדיאנים טהורי-דם, ועל-אף שהשפה הרשמית בה היא ספרדית - אין היא מובנת למרבית ילידיה.
כ-22 שפות-מאיה, בראשן שפת הקוצ'ה, עדיין מצויות בגואטמלה בשימוש יומיומי, בעיקר באזורים הכפריים. ואם לא די בכך, גם מסמכים רשמיים במדינה האקזוטית מתורגמים כולם למספר שפות המאיה, כשהתושבים שלאורך החוף הקאריבי ממשיכים לדבר בשפת הגרפונה העתיקה.
השפעותיה של תרבות המאיה ניכרות היטב ברחבי גואטמלה כולה. מסורות הלבוש, המזון, השירים והריקודים של צאצאיה, נשמרות, עדיין, בקפידה באתרי העתיקות הרבים הפרוסים לאורכה.
אין תמה, לכן, שמוקד התיירות המרכזי של גואטמלה הוא טיקאל - עיר עתיקה של תרבות המאיה, עוד משנת 600 שלפני הספירה. זו ממוקמת בלב הג'ונגלים של מחוז אל-פטן, שבצפון המדינה. כיום מהווה העיר חלק מפארק לאומי, הנושא את שמה, ולצד העתיקות המרהיבות שבו, הוא משופע בבתי-מלון, מסעדות וחנויות למזכרות. הפארק עצמו שופע ציפורים, טוקנים, חרקים, קופים, ומיני בעלי-חיים עלומים, שנוהגים לחיות בג'ונגלים של מרכז אמריקה.
גם שנים רבות לאחר שנחשפה, לראשונה, בחפירות ארכיאולוגיות, עדיין מכוסים רבים ממבניה של טיקאל בתלים חוליים למכביר ובצמחייה עבותה המאפיינת את הג'ונגל הפרוע. מקדשים רבים, שידוע כי היו בה, טרם נחשפו על-ידי הארכיאולוגים לעין כל, וקיימות ראיות מוצקות שבמשך כאלף שנים הייתה העיר, החבויה במעמקי הג'ונגל, נטושה מאדם.